Human shield

- 4

הסתכלתי על השעון, המספרים לא זזו, היה שם רק תאריך.
21/3/2019.
אנחנו ב- 10/1/2019, מה יקרה בעוד בערך חודשיים מהיום ?
לא התעמקתי בזה יותר מדי כי דפיקות עצרו את מחשבותיי, הנחתי את המעטפה בתוך קופסא והסתרתי אותה מתחת למיטה, בעוד שאת השעון ענדתי על היד.
קמתי כשאני מסתדרת וקמה לכיוון הדלת של חדרי.
בן עמד שם, עם חיוך גדול פרוס על שפתיו.
מיד הזמנתי אותו להכנס וסגרתי אחריו את הדלת.
בן מיד מצא את מקומו והתיישב על המיטה כשהוא מביט בי.
״כן בן?״ השבתי למבטו כשאני מתיישבת בכיסא שמולו משחקת באביזרים שהוצבו על השולחן לידו.
״ככה מהר לשכוח מהחבר הכי טוב שלך?״ אמר ועשה לי מבט נעלב,
צחקתי משועשעת כשאני מנענעת בראשי כתגובת הגזמה.
״למה הסקת דבר כזה?״ שאלתי לבסוף,
הוא רק הסתכל עליי,
״כבר יומיים שאת לא מתקשרת איתי.״ אמר בעודו מושך כרית ושם על הבטן הקשה שלו, כשהוא משחק איתה.
״אני אספר לך למה בתנאי שלא תכעס.״ הזהרתי אותו, ידעתי שזה יעצבן אותו. הוא שונא את זה.
מבטו נראה רציני עכשיו, הוא ידע למה התכוונתי, והוא לא שמח מזה.
לא אהבתי לאכזב אותו, הוא תמיד היה פה כשהייתי צריכה אותו.
״נפגשת איתו?״ הוא דיבר ישר, לא אהב שהולכים מסביב.
לא רציתי שיקח את זה ככה,
״לא מדויק.״ לא שיקרתי, באמת לא נפגשתי איתו. הוא פשוט הופיע משום מקום.
הוא הקשיב לי, סיפרתי לו את כל הסיפור, לא משנה כמה בן כעס לבסוף הוא היה שם והקשיב.
סיפרתי על המעטפה, על השעון, על איך שהוא היה נראה כשהביא לי את זה,
שהוא אמר לי שיחזור,
סיפרתי לו הכל.
״אז זאת אומרת שאנחנו צריכים לברר מה התאריך אומר?״ הוא קם וניגש לשולחן כתיבה,
פתח את המגירה והוציא משם דף ועט.
״מה התאריך?״ שאל ואני מיהרתי להושיט לו את השעון.
הוא כתב את התאריך על הדף, קיפל והכניס לכיס שלו.
״אתה לא חייב לעשות את זה״ אמרתי לבן,
אולי זה מסוכן ? לא רציתי שיהיה מעורב.
״מתי השארתי אותך לבד בבעיה כלשהי?״ הוא צודק, אף פעם הוא לא השאיר אותי לבד, אבל אף פעם זה לא היה מדובר ברוצח.
זה תמיד היה בעיות קטנות.
״חוץ מזה,״ המשיך והסתכל עליי במבט משועשע, ״זה מגניב בטירוף״
והנה בן חובב הסכנות שלנו חזר, ידעתי שזה ימשוך אותו.

שיערו הבהיר בצבע חום חלש של בן היה נראה פרוע יותר מתמיד,
הוא היה עסוק בלחפש אירועים כלשהם שקורים בתאריך הזה.
והוא לא מצא כלום חוץ מ : מסיבת יום הולדת של איזו סלבריטאית סתומה, חגיגת נשף של איזה תיכון, ופגישת מחזור של תיכון נטבאק - שבו אח שלי למד.
לא מצאנו כלום חוץ מזה, וגם אם כן, הכל היה נראה שולי.
בן התעקש לכתוב את כל הפרטים כי אולי משהו מהם יעזור לנו.
הוא גם רצה לפתוח את המעטפה אבל אני לא רציתי, אולי יש משהו בפנים שהוא לא רוצה שנפתח, שנגלה.
לאחר שסיימנו וניסינו את כל הדרכים האפשריות, בן הלך, מחר אנחנו צריכים לקום מוקדם, יש לנו יום אחרון לסמסטר.

למחרת,
התקדמתי לכיוון השער הגדול של הבית ספר, כשאני רואה את בן מולי, ניסיתי לתפוס את תשומת ליבו, אז התחלתי לנופף לו מרחוק.
בן הבחין בי והתקדם לכיווני,
נכנסו שנינו לכיוון שטח בית הספר, לא היה הרבה תלמידים, ואלה שכן היו עברנו אותם.

״אז אם נדע מה שמו של הרוצח שלך,״ המשיך בן את רצף שלל התאוריות שלו, כשישבנו בקפיטריה ואני אוכלת את כריך הגבינה שלי בשקט, בעוד בן מנסה לעלות על כיוונים חדשים.
״אז נוכל לברר באיזה בית ספר למד, מה התאריך לידה שלו, אולי התאריך זה אותו תאריך?״
אמר, פתאום מה שאמר היה נשמע הגיוני, עצרתי, והנחתי את הכריך על המגש. ״בן״ אמרתי והוא חזר להביט בי, רק שהפעם היה פיו מלא באוכל.
״יכול להיות שזה תאריך הרצח של המשפחה שלו?״ אמרתי בעוד בן מביט בי, ולפני שסיים לבלוע הוא הוא החל לחפש בטלפון שלו פרטים.
למה תאריך הרצח של ההורים שלו כתוב על השעון?
אולי הוא מחפש את הרוצח האמיתי, ובמעטפה כתוב פרטים עליו.
״אז ככה״ הסתכל בטלפון והקריא לי מתוכו.
״זה לא התאריך אבל מצאתי משהו אחר.״ אמר תוך כדי שהוא מגדיל כיתוב כלשהו ומסובב את זה לכיווני.
״בלייק ריגר״ קראתי מתוכו, זה השם שלו?
באמת תואם אותו, בלייק.
״שם נחמד יש לחבר שלך.״ אמר בן בזלזול ואני שלחתי לו מבט חותך.
הוא נזהר יותר והתיישב בנוח על הכיסא שלו.
סיים את שאריות האוכל שלו, ולגם מהמשקה שלו.
לא עלינו על התאריך אבל לפחות אני יודעת את השם שלו עכשיו.

בלייק.