Human shield

- 13

״היילי!״ ארין קראה כשהיא רצה אליי מחבקת אותי, הרגשתי מחוממת לרגע, היה לי נחמד שארין חיבקה אותי.
״התגעגענו כל כך, יש לי המון לספר לך.״ ארין דיברה בזמן שהיא משלבת את הזרוע שלה בשלי,
התקדמנו לכיוון כיתת מדעים, התיישבנו במקומות שלנו, ואז המורה נכנס.
אתמול סיפרתי לבן הכל, הוא הופתע, אבל כמו ששמע ככה עיכל, הוא רק ניחם אותי והבטיח לי שנמצא את האחראי האמיתי.

״את וניק ביחד?״ שאלתי את ארין בתדהמה, מתי, איך.
ארין קפצצה בהתלהבות, ואני הסתכלתי עליה מופתעת, בן כבר ידע כמובן. הוא פשוט הסתכל על שנינו כשהוא מחייך וחוזר לארוחת הצהריים שלו, ״כן נו, התחלנו לצאת שבוע שעבר אבל בהתחלה זה לא היה רציני.״ אמרה ארין תוך כדי שהיא מתיישבת ומתעסקת בצלחת שלה. ״כיף לשמוע חדשות טובות, אתם נשמעים זוג חמוד במיוחד.״ פרגנתי לה, הרגשתי אחרי החיזוק של בן אתמול רעננה במיוחד,
הגיע לארין כמה מילים טובות.
״אגב, ראית שהתאריך של השעון השתנה?״ ארין שאלה. הרמתי את מבטי כשאני מסתכלת על בן שנעץ מבט בשולחן הפעם, אתמול, כשהוא בא אליי, בדקנו שעות מה היה בתאריך הזה. וכלום, שום דבר לא היה.
בשעון של בלייק ובשעון של דילן הופיעו תאריכים שונים הפעם, בשעון של דילן הופיע תאריך ההריגה המזויפת של דילן.
אבל בשל בלייק הופיע תאריך לא ידוע,
״עזבי את זה, שמעת על המסיבה בבית של דניאל?״ נשמעתי משוחרת כל כך שזה הפתיע את ארין, רציתי קצת אוויר וחופש מהכל. דברים שילדה בגילי צריכה ליהנות מהם.
״בטח, את הולכת?״ ארין שאלה בהתלהבות, ״כן וגם בן. תבואי גם את.״ הצעתי לארין כמחווה טובה, בן הוא זה ששכנע אותי לבוא, הוא חולה על מסיבות,
וחוץ מזה, זאת מסיבה של החבר הכי טוב שלו.
אני לעומת בן, שנאתי מסיבות.
בטוח הולך להיות שם מלוכלך מאוד, ושנאתי דברים כאלה, בן אהב את הריקודים, המוזיקה. אני פחות אהבתי את הרעש.
ארין ממש נרגשה מכל זה.
״אני רוצה להלביש אותך, את מסוגלת לבוא עם טרנינג.״ ארין קבעה לי סוג של, לא סירבתי, זה נשמע נחמד.

באותו יום אני וארין קבענו למצוא תלבושות למסיבה של דניאל שתתקיים מחר, נכנסתי אל תוך חדרי כשאני בשיחה עם ארין. ״ואז, נעבוד על התסרוקת. השיער שלך מהמם, הוא יסתדר עם הכל.״ ארין אמרה בהתלהבות, הסמקתי והגבתי בהסכמה עם הודאה. התקדמתי לכיוון המיטה, כשאני מבחינה בפתק מעליה.
׳אני מחכה לך במקום הקבוע׳ היה כתוב, סימן של כוכב קטן בצידו של הדף. דחסתי את הפתק לקופסא שבה שמתי את הפתק הראשון.
״ארין, אני אדבר איתך אחר כך.״ השבתי לה על כל המידע שאמרה כל כך מהר שאפילו לא שמתי לה מה ציינה, היא הסכימה וניתקה לאחר כמה מילות פרידה.
התארגנתי, ויצאתי.

אדם ורוז ששמרו עליי במשך כל היום, ליוו אותי למקומו של בלייק.
ועוד לפני שיכולתי לראות בבירור, הבחנתי בכמה אורות.
באמצע עמד נער, עם חליפה. זה היה בלייק. הוא היה נראה קסום ביותר, איך שהחליפה השחורה התאימה לו לעיניים, השיער שלו עדיין היה מפוזר, אבל מפוזר יפה, כמו תמיד.
רוז ואדם אמרו לי ללבוש משהו קלאסי יותר, לכן זה התאים.
התקדמתי לכיוונו עד שממש עמדתי מולו, הוא לא חייך, הוא רק סרק אותי. כאילו אעלם לו עוד רגע וישכח איך אני נראית. ״את מהממת,״ הוא אמר בזמן שהתקדם אליי, הוא הרים את ידי, ואז אחז בה.
לא נתתי לשאלות שלי להרוס את הערב, הרגשתי שאני לא רוצה להרוס אותו, כאילו יש כוונה מעבר.
ישבנו במסעדה, למול הים, כשהאוויר היה קריר אך נעים.
הרגשתי בת שלושים פתאום, אבל כשהסתכלתי על בלייק נזכרתי לרגע שאני נערה, הוא היה נראה בוגר אבל צעיר, חכם אבל תמים.
בלייק היה שילוב של מלא דברים שלא הבנתי, מסתורי ממש.
״רשמי מדי הא?״ בלייק שאל בתגובה להכל, זה היה רשמי, אבל גם לא. היינו עם בגדים עם קלאסים בארוחה מול הים, אבל זה היה גם מאוד פשוט. אהבתי את זה.
בלייק לא נהג להיות רשמי כל כך, הוא אהב את הפשטות, המבצעים.
הוא יכל לרוץ בתוך מרוץ חזירים וליהנות.
אבל היה נראה כאילו עשה הכל בשבילי,
״זה נחמד״ אמרתי בכדי להרגיע אותו, ידעתי שיש כוונה מעבר. פחדתי לדעת מהי.
״ניסיתי, אני שונא דברים כאלה.״ אמר בלייק כשהוא מגחך למראה החליפה המלוטשת שעליו.
״יפה לך, תנסה לאמץ את הלוק.״ קרצתי לבלייק בשובבות וזה גרם לו לעלות חיוך, הרגשתי גאה.
״יודע מה?״ אמרתי כשהבנתי משהו, ששנינו צריכים ליהנות כאן. קמתי מהשולחן, כשאני מושכת אותו מחוץ למסעדה, הוא היה נראה מבולבל. לא ציפה לזה.
״תוריד את החליפה, נכנסים למים.״ הורתי לו, הוא לא שאל שאלות מיותרות,
הופתעתי לראות אותו כבר מצויד לזה.
הוא התחיל לרוץ לכיוון החוף כשאני משתרכת מאחוריו, הוא נעצר לרגע, כשהוא נעמד מול הים, בזמן שהוא פושט את מה שלבש.
גופו החשוף נגלה לפניי, עורו החלק במפתיע, גופו היה חטוב, הסמקתי לרגע, הוא נראה זוהר.״למה את מחכה?״ שאל כשהוא מתרחק ושולח יד לתיק האחורי שישב לצידו, לא הבחנתי בו עד עכשיו.
הוא הוציא בגד ים בצבע כחול מהתיק, וזרק לעברי. ״הצבע האהוב עליי.״ אמר בעוד שהוא בוחן את התגובה שלי.
״איך ידעת שנכנס?-״
התחלתי לשאול אך הוא קטע אותי, ״סודות של אומן.״ קרץ לעברי.

אחרי שסיימתי ללבוש את הבגד ים, יצאתי לאותו מקום בו בלייק חיכה לי. הוא עמד שם, כשגבו לכיווני, והוא משקיף לים.
״חיכית לי?״ חיקיתי אותו מפגישה ישנה שלנו מפעם. הוא הסתובב אליי, הוא הביט בי מקרוב, העיניים שלנו היו קרובות אחת לשניה, יכולתי לראות הכל. הוא העביר את ידו על שיערי, הרגשתי איך הלב שלי דופק נמרצות, עברה בי צמרמורת ותחושה מלטפת ונעימה.
הוא הוריד את ידו ותפס את ידי, כשהוא מושך אותי לכיוון המים.
רצתי אחריו כשהמים דוחפים לכיווני, בלייק הבחין בזה שאני מתקשה, אז הוא נעצר,
לפני שהספקתי לשים לב מה קורה, הרגשתי את עצמי מורמת על ידו.
״בלייק רגע!״ צעקתי ודפקתי לו על הגב. אבל זה לא הזיז לו והוא המשיך.
״והנחתה!״ אמר, תוך כדי שהוא משליך אותי אל המים ונזרק ביחד איתי.
הרגשתי את הקור של המים הקרירים,
אבל עד מהרה,
בלייק כבר התעטף מעליי.

ישבנו על השמיכה בחול, הספקנו להתייבש וישבנו ביחד מול הים. כשאני עטופה בשמיכה.
הרגשתי את ידיו של בלייק שסובבו אותי אליו,
עכשיו ישבתי מולו,
מחכה שידבר.
הוא הסתכל לרגע למעלה, ואז העביר את מבטו אליי.
״היילי,״ החל לומר, ואני הקשבתי. הוא חיפש את המילים, הסתכל לכל מקום, ואז שינה את מיקומו.
הידיים שלו עמדו לצידי גופו, כאילו מחכות לפקודה של בלייק.
אני גם, חיכיתי למה שיגיד, למה שיעשה.
הקור פגש בי, ואחזתי בשמיכה קרוב אליי, האוויר היה קריר יותר ממקודם.
החזרתי את תשומת ליבי לבלייק, בלייק התבונן בי ואמר לבסוף.
״היילי, אני פה בשביל משהו אחר היום.״ הסתכלתי עליו יותר בסקרנות, חיכיתי.
הבחנתי שהוא מתקשה להמשיך, לא הגבתי.
״אני פה בשביל להפרד.״ השלים לבסוף.