chapter 11

4.2K 136 27
                                    

אמילי

הוא נישק אותי, השפתיים שלו רכות כמעט נמסו על שלי, הפיות שלנו זזים בסנכרון, ידי עלתה לשיערו ועם השנייה תפסתי במעיל העור שלבש, הרגשתי בבית.

בטעות משכתי במעיל גרמתי לדם לרדת מהחתך שהיה לי מהמועדון, הרגשתי את גופו של ליאו התקשח תחת מגעי כשראיתי את הדם.

"שיט." רטנתי אחלה תזמון.

הרמתי מבט לעיניו כשהרגשתי את נשימותיו מהירות פתאום.

"ליאו?" עיניו כבר לא היו העיניים המכשפות שראית.

ואני נשבעת שראיתי ... ניבים? מה לעזאזל קורה כאן?!

"את צריכה ללכת!" קולו נטף ארס.

"את חייבת ללכת לחדר שלי ולנעול את עצמך בפנים." הוא אמר לקח צעד קדימה.

לא מבינה מה קורה פה, איך זה יכול להיות? אלפי שאלות עפות במוחי התנגשו ועלו אחת על השנייה.

"ליאו מה אתה?" לחשתי.

"עכשיו!" קולו דהר באוויר רעם.

רצתי במעלה המדרגות העזתי להסתכל אחורה לראות אותו שתפס את השולחן בחוזקה.

"תלכי!!" צעק שוב.

עליתי למעלה נעלתי את עצמי בחדר בשנייה שנכנסתי. "הוא.. לא יכול להיות זה לא אמיתי." לחשתי לעצמי.

שמעתי אותו גער ונהם למטה "אני לא יכול!" צעקה וטריקה של עץ על ריצפה.

בבקשה שזה רק חלום בבקשה בבקשה. התחננתי בתוך עצמי. לא חיפשתי צרות, רק רציתי שיהיה לי טוב.

וזה מה שאני מקבלת?! משהו לא הגיוני, לא מציאותי!

"את באה איתי." שמעתי קול מהחלון.

"מה?!" לפני שהספקתי לומר משהו הרגשתי את עצמי נופלת בעיניים עצומות.

התעוררתי למשמע דיבורים, בחדר ענק על מיטה מדהימה.

"איפה אני?" אמרתי כשהצלחתי להרים את הראש מהכרית.

"ברוכה הבאה לחייך החדשים יקירה". נכנס לחדר גבר מרשים ביופיו.

שיערו החום הורם בחזית מצחו לבלורית עורו שזוף אם כי נראה באופן מלאכותי, עיניו חומות יפייפות הוא לבש חליפה מחויטת שנראתה כאילו נתפרה במיוחד בשבילו וגובהו היה רם.

"אני קיירוס" הוא חייך הושיט לי את ידו. הרגשתי שמשהו חסר לי.

משהו לא בסדר, איך הגעתי לכאן? מה קרה? איפה ליאו?

"לאט לאט, כל כך הרבה מחשבות בדקה." הוא צחק.

הוא שומע אותי?

הוא רק התיישב לידי מניח את ידו על שלי, יחסית לגופו השזוף מגעו היה קר.

"איפה אני?" שאלתי שוב.

Dark loveWhere stories live. Discover now