התאהבתי באסיר

פרק 1

"אמההה"
"מה מה, מה קרה?" קמתי מהר והתכוננתי לרוץ כי חשבתי שיש רעידת אדמה או משהו כזה אבל הופתעתי לגלות שזאת הייתה המורה שלי אז פשוט ישבתי חזרה במקומי וחיכיתי שהכיתה תפסיק לצחוק, כדי שהמורה תמשיך ללמד ואני ימשיך לישון.
אבל זה לא קרה והמורה המוגבלת המשיכה לצעוק עליי כאילו הייתי חרק חסר תועלת...
"למה את ישנה בשיעור?המתכונת מתקרבת ואת רוצה לקבל ציון טוב במגן נכון?"
תאמת הסתפקתי גם עם 80 אבל לא אמרתי לה את זה כדי שהיא לא תשנא אותי יותר ממה שהיא 
שונאת עכשיו.
"בטח המורה פשוט למדתי עד מאוחר" שיקרתי כמובן כי מי יבזבז את הלילה שלו על לימודים.

"טוב בסדר אני יוותר לך הפעם כי את תלמידה טובה, אבל מה בקשר לשעות ההיתנדבות שלך?"
למי שלא יודע אני בת 17 ויש לי מחויבות לעשות 60 שעות שבהן אני מתנדבת ותורמת לחברה אבל תאמינו לי שאני יזיק לחברה יותר מאשר שאני יתרום...
"אני יתנדב בבית הסוהר של דוד שלי, הוא אמר שהוא מוכן לתת לי שעות היתנדבות על העזרה שלי שם" חייכתי לה חצי חיוך מזוייף.
"בסדר, אבל אני רוצה שתיזהרי כי זה לא מקום בטוח לעשות בו את שעות ההיתנדבות, למרות שאיתך בכול מקרה תמיד יש בעיה גם אם היית עושה שעות התנדבות בבית אבות"
היא אמרה בגיחוך קל ואני רציתי לזרוק עליה כיסא.

"לא נכון" עניתי בקול, שמתי לב שהמורה הזאת אוהבת לעצבן אותי.
המורה גיחחה עוד קצת, התעלמה ממני והמשיכה בשיעור שלה.
אחרי שניגמר היום המייגע הזה הייתי בדרך הביתה ולפתע עצר לידי רכב בצבע שחור שאני יזהה בכול מקום גם אם זה יהיה בחלל החיצון.
"נו מה שלום הבת דודה האהובה עליי?" אלכס הוציא את ראשו מהחלון... הבן דוד האהוב עליי.
אלכס הוא הבן דוד שלי, הוא אחראי על בית הסוהר בעיר שלנו ואני חולה עליו כי הוא מצחיק בטירוף.
"הכול טוב רק עוד יום משעמם בבית הספר" נכנסתי לתוך המכונית והוא התחיל להניע...
"טוב טוב שמענו עלייך כול מה שאת עושה זה להתלונן על זה משעמם לך" הוא אמר עם גילגול עיינים.

"אבל מה לעשות שאני צודקת חוץ מיזה אם היה לי אקשן בחיים ולא הייתי לומדת כול היום אז אולי לא הייתי מתלוננת כול הזמן וחופרת לך עם התלונות שלי" אמרתי בייאוש ובהרמת ידיים.
"טוב בסדר הבנתי ,אז את מוכנה לראות איפה תעשי את שעות ההיתנדבות שלך?" הוא אמר בשאלה מעושה "נו ברור" עניתי לו והוא לחץ על הגז.
כול הנסיעה עברה בצרחות שלי ושלו שרים, ובסוף שרנו את השיר האהוב עלינו -הפתיח של בובספוג.
"ספוג מרובעעעעעעע" סיימנו את השיר בצרחה.
תאמינו לי שזה ממש כיף שיש מישהו ילדותי כמוך שאוהב בובספוג למרות שהוא בן 25.

"טוב הגענו" הסתכלתי מהחלון וראיתי את בית הסוהר של העיר שלנו.
לא כול כך אהבתי את המקום הזה מקרוב כי הוא העביר בי צמרמורות.
אלכס פתח לי את הדלת ושנינו צעדנו לעבר הכניסה ששם עמדו שני שומרים שהכניסו אותנו לאחר שוידאו שדוד שלי הוא אכן מנהל בית הסוהר.
נכנסו שנינו למקום המשונה ולאחר הליכה קצרה נעמדנו מול דלת בצבע ירוק זית וכשאלכס פתח אותה ראיתי שולחן שעליו מחשב, והם היו מוצבים באמצע החדר.
"כאן את תעבדי בתור מזכירה אחרי שעות הלימודים, אני ילמד אותך מה שצריך לעשות אבל בנתיים תשבי כאן ואל תזוזי כי יש לי עניינים דחופים לטפל בהם לפני" הוא פקד עליי, מה שדרך אגב הכי שנאתי.

הנהנתי בצייתנות למרות ששיקרתי לו כי אין שום סיכוי שאני לא יחקור את המקום זה.
יש פה פאקינג אסירים מסוכנים ואני חולה על דברים מפחידים למרות שאני קצת פחדנית.
ישבתי בכיסא הנוח שהיה ליד השולחן וכשאלכס יצא מהדלת חיכיתי עוד קצת עד שיצאתי גם אני.
התהלכתי בכול מיני מסדרונות והתחבאתי כשראית סוהרים שעוברים שם, כנראה שהם עושים פטרולי שמירה.
עד שפתחתי דלת אחת שאחריה היו מלא תאים שחסומים עם סורגים.
הלכתי בשקט לתוך המקום הזה וכנראה שזה היה ההפסקה של האסירים כי לא היה שם אף אחד וכול הדלתות של התאים היו פתוחות.

עד ששמעתי רעש קטן מקצה המסדרון.
הלכתי לשם וראיתי גבר ששכוב על מיטת קומותיים (במיטה למעלה) והוא הסתכל על התקרה.
המבט שהוא נתן לי אחר כך עם עיניו היה מוכר לי מידיי אבל לא ידעתי מאיפה...
"מי את?" הוא התרומם מהמיטה והמשיך להביט לכיווני מתוך תא המעצר.
"אמה. אמממ מי שואל?" גימגמתי בקול רועד כי לא ידעתי איך להתנהג ליד אסיר.
"ליאם" הוא ענה לי במילה אחת פשוטה אבל טון קולו היה מפחיד מידיי מכדי שאוכל להקשיב לו, אז פשוט הנהנתי בראשי, לקחתי את רגליי וברחתי משם כמה שיותר מהר.
אני לא כול כך בטוחה אבל אני חושבת ששמעתי גיחוך מהצד השני של המסדרון...
לא האמנתי שפגשתי אסיר ועוד התא שלו היה פתוח אז מי היה יודע מה היה יכול לקרות אם לא הייתי בורחת משם, חשבתי לעצמי.