התאהבתי באסיר

פרק 9

מה לעזעזל הלך פה עכשיו....
הלכתי באיטיות לכיוון המכונית ובנתיים מיליון מחשבות התרוצצו בראשי.
למה הוא עשה את זה? לא הייתה לו דרך אחרת להסתים אותי?, זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי!!!!!!!
איך אני יתמודד איתו עכשיו.... אובדת עצות הגעתי אל המכונית, כאילו לא הייתי חטופה והוא היה אסיר נמלט.
פתחתי את הדלת והתיישבתי בשקט לידו. לא העזתי להסב את מבטי מהחלון אפילו לא לשנייה , לא רציתי שהלב שלי יצא מהמקום בגללו עוד פעם.
"זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי" מלמלתי בשקט לעצמי.
"לא היה לך חבר?" הוא שאל בטון מופתע ואני הסתובבתי כי לא הבנתי למה הוא מופתע כול כך, הריי אני לא נראת כמו מלכת היופי.
"היה לי אבל זה לא התקדם כול כך טוב" השבתי לו בחזרה, מנסה להתעלם ממנו כמה שיותר.
הסתכלתי על הכפתור בחולצה שלו כדי להימנע מקשר עין אבל הוא שם לב. הוא הושיט את ידו והרים את סנטרי עם אצבעו
"תסתכלי עליי" שתי מילים הן כול מה שהיה צריך כדי לגרום ללב שלי לדפוק בלי הפסקה.

הסתכלנו אחד על השני, חוקרים אחד את השני כאילו מנסים למצוא משהו נסתר מהעין ...עד שברור שמשהו היה חייב להפריע. הענק המוזר ההוא שהכרתי מקודם הסתכל דרך החלון וכנראה ציפה להתייחסות ממני.
"למה ברחת ממני יפה קטנה?" הוא שאל והבנתי על מה ליאם דיבר כשהוא אמר שהבחור הזה רע, למרות שנראה לי שליאם יותר מפוקפק ממנו.
"היא לא ברחה ממך, אני פשוט לא רוצה שתיהיה ליד החברה שלי" הוא אמר כשהוא כורך את ידו מסביבי בתוך האוטו, מה שגרם לקעקוע מוזר במפרק ידו של ליאם להיחשף.
כנראה שלקעקוע הזה יש משמעות כי הענק התרחק מהחלון ומילמל סליחה כשהוא בורח עם הזנב בין הרגליים.
"החברה שלך?" שאלתי אותו כבדרך אגב.
"את יודעת טוב מאוד שזה היה כדי להרחיק אותו ממך" ליאם אמר כשהוא לוחץ על הגז וממשיך לנסוע כאילו כלום לא קרה.

לאחר כמה זמן טלפון שלא ידעתי שקיים צילצל במכונית.
"את יכולה להביא לי את הטלפון בתיק מאחור" ליאם ביקש ממני ואני נענתי לו.
"מה קורה ליאם? המשטרה לא תפסה אותך?" ג'רמי שאל בציניות מבעד לטלפון.
"תיכחד" ליאם החזיר לו נטול ציניות לחלוטין ואני גיחכתי בשקט.
"למה ככה...טוב לא משנה תקשיב טוב טוב, המורדים שנאמנים לך במאפיה רוצים לתכנן מהפיכה אבל אי אפשר לעשות כלום בלעדייך"

"תאסוף את כולם בבית האיסוף הישן. שכולם יהיו שם לפני חצות, אני בדרך"
ליאם ניתק את השיחה והוציא אנחה מיואשת שאומרת שכבר נמאס לו מהשטויות של ג'רמי, ותאמת שלי היה נמאס מליאם ומחוסר הרגש שלו לגביי מה שהוא עשה לי.
אין לי מושג למה אבל בזמן האחרון הרגשתי יותר ויותר עייפה וזה כנראה בגלל המצב שהייתי בו וכול העיניין הזה של החטיפה.
הרגשתי את עיניי נעצמות ואת ראשי מונח לאט לאט על אדן החלון.
חריקת בלמים של המכונית העירה אותי בפתאומיות ואני רק השתנקתי מהבהלה שהייתי בה כי התעוררתי ועוד שנייה חטפתי התקף לב.
"מה נסגר איתך אתה לא יכול לנסוע כמו כול בנאדם נורמלי" צעקתי עליו בקולי קולות כי אני שונאת לקום ככה ובכללי לקום.
"אל תצרחי עליי זה לא אשמתי שאלכס, הלא יודע מה שלך ממשיך לרדוף אחרינו גם ב2 בלילה!!!"
"קודם כול זה דוד שלי ושנית כול אתה חטפת אותי! מה ציפית שהוא פשוט יחכה שאני יחזור בעצמי!!!" החזרתי לו מתנשפת בגלל כול האנרגיה שהוצאתי רק על לצרוח עליו.
"טוב זה לא הזמן לזה עכשיו" הוא אמר מסובב את ההגה כמעט עד שהוא יצא ממקומו. כול גופי זז אל צידו של ליאם בעת הסיבוב, נצמדתי אליו ולא אהבתי בכלל שהלב שלי פעם מהר וזה לא היה בגלל האדרנלין.

התנגדתי לכוח המשיכה שדחף אותי לכיוונו בזמן הנסיעה המטורפת הזאת והחזקתי בצידו האחר של הכיסא כדי לא ליפול עליו לגמרי.
כשהסתכלתי אחורה ראיתי את המכונית של דוד שלי ועוד ניידות והרגשתי פחד אבל לא פחד מהסוג שחשבתי שיהיה לי.
בהתחלה חשבתי שפחדתי להישאר שבויה של אסיר נמלט אבל מהר מאוד קלטתי שהפחד הזה נבע בכלל מהחוסר רצון שלי להיפרד מליאם.
לאחר כמה סיבובים נוספים בכביש החשוך לגמריי הפסקנו לשמוע את הניידות ולא ראיתי את מכוניתו של דודי מאחור.
ואז קרה הדבר הכי מוזר בעולם....ליאם ניכנס עם הרכב למנהרה מוזרה שהייתה מאחורי גבעה ענקית ולאחר מכן ניגלה לפנינו בניין ענקי שהיה נראה נטוש יחסית כמו כול שאר הבניינים שהייתי בהם עד כה אבל ההבדל היחידי המשמעותי שראיתי שם היה שלבניין הזה היה אור וחשמל.

תוך כדי שהירהרתי במחשבותיי ליאם החנה את המכונית בחנייה מוזרה עם עוד מלא רכבים שנראו ענקים ואמתניים בעיניי ולא הבנתי מה הוא מתכנן לעשות עכשיו.
"מה אנחנו עושים כאן?" שאלתי אותו בפעם הראשונה מאז שצרחנו אחד על השני.
"מתחילים את המרד ומחזירים לי את המאפיה"

..........

טוב עד לכאן הפרק להיום מקווה שנהנתם ומצפה לתגובות ולייקים:)