נקודת מבט ליאם:
האצתי את מהירות המכונית לכמה רמות מעל ואלכס שישב לידי לא אמר כלום. שפתיו היו חתומות כמו שלי, כנראה הוא קיווה שאמה בסדר אבל אני בתוך תוכי ידעתי שזה לא המצב.
המכונית זזה מצד לצד כשפניתי את הסיבובים בכביש ולא היה לי אכפת מהסכנה או מהמהירות כי כול מה שיכולתי לחשוב עליו היה אמה שלי.
כשהגענו לכניסה של בית החרושת הנטוש
לא יכולתי להימנע מההרגשה שמשהו רע קרה, אלכס שיצא אחריי מהמכונית התקדם במהירות לכניסה בדיוק כמוני.
ציפיתי שדרק ישים לפחות שומרים בכניסה ויקשה עליי קצת אבל כנראה שהוא היה ממש נואש אם הוא חטף את אמה שוב ואפילו לא טרח לשמור על הכניסה.
אני ואלכס התפצלנו...הוא עלה לקומה השנייה של המקום ואני ירדתי למה שנראה ככקומה תחתית.
חיפשנו שנינו אבל לא מצאנו כלום, לאט לאט האנשים שלי באו והמשיכו איתנו בחיפושים במקום הנטוש.
"מצאתי כאן משהו" שמעתי את ג'רמי צועק ובשנייה רצתי לכיוון קולו מקווה שהוא מצא משהו לגביי מיקומה של אמה.
"זה הופיע בשירטוטים הישנים של המקום, אני חושב שזו הכניסה המוחבאת לתאי המעצר הישנים שהיו עוצרים בהם עוברי חוק מבלי שהמדינה יודעת" ג'רמי המשיך בדבריו תוך כדי שהוא מצביע על לוחית עץ עם ידית המחוברת אליה.
בשנייה שג'רמי סיים את דבריו פתחתי את הדלת המוזרה שמתחתיה ניגלו מדרגות.
אלכס לא היה בסביבת מקום וגם לא היה לי את זמן או הכוח לחכות לו ובגלל זה ירדתי לבד. "תחפשו את דרק, ואת המורדים שנישארו" פקדתי עליהם בפעם האחרונה אחרי שסגרתי את לוחית העץ אחריי, יורד לאט לאט במדרגות המאובקות.
ככול שירדתי למטה שמעתי יותר חזק את מה שנשמע כרישרוש מתכת.
רצתי לכיוון הרעש אבל שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי באותו הרגע....
אמה.....
היא הייתה כבולה בשרשראות בשני ידיה מתוחה כלפיי מעלה, מבלי שום בגד שמכסה את גופה.
נשארו עליה רק בגדיה התחתונים והדבר שהכי זיעזע אותי היה גופה הפצוע והחבול, בעל הסימנים האדומים והסגולים.
בצווארה היה עדיין דם טרי שזלג כנראה ממשהו שהזריקו לה.
כשראיתי אותה כמעט התחרפנתי, חיפשתי במהירות את המפתחות רק כדי לגלות שהם היו תלויות על הקיר.
חטפתי אותם במהירות ופתחתי את התא.
התקרבתי לכיוונה של אמה, מנסה לשחרר כמה שיותר מהר את ידיה.
"...ל..י..אם" שמעתי את קולה הרך קורא לי.
הפנתי את מבטי במהירות, מניח אותה בעדינות על רצפת התא ושם עליה את הג'קט הגדול שלי כדי לכסות את גופה הרועד.
"אמה תסתכלי עליי, מי עשה לך את זה?" תפסתי את פניה העייפות בשני ידיי מתחנן שתיתן לי טיפת מידע כדי שאוכל להרוג את מי שנגע בה.
"אני" שמעתי קול עבה מאחוריי ולא לקח לי הרבה זמן כשקמתי במהירות וזרקתי את אגרופי לכיוון פרצופו של האדם המדובר.
המשכתי לתת לו מכות גם בין ההתחננויות שלו לסליחה. היה בי כול כך הרבה זעם וכול מה שיכולתי לעשות היה להרביץ לו עד אובדן הכרה, שנאתי כול טיפת דם שזרמה בו אבל מה שהכי שנאתי באותו רגע היה את עצמי שלא יכולתי להגן עליה. לא הפסקתי להכאיב לו, גם כשאפו דימם ונישבר ופניו כבר לא נראו כמו פנים אנושיות...
נקודת מבט אמה:
שמעתי קולות מאבק והתחננויות ברקע אבל עיניי היו מוטשות מדי מכדי להיפתח.
אחרי מאמץ של כמה דקות הצלחתי לעמוד על רגליי ולפקוח את עיני כדי לגלות את ליאם מרביץ בזעם עד אובדן הכרה לאדם המבחיל שנגע בי.
לפניי שהזיכרונות חילחלו בחזרה, הבנתי שהייתי חייבת לעצור את ליאם,זה לא היה משנה שחשבתי שמגיע לאדם הזה למות ביחד עם דרק פשוט לא יכולתי לראות את ליאם ככה...
"ליאם מספיק!" צעקתי לכיוונו. בשנייה שהוא שמע אותי הוא הפסיק, היה נראה שהוצאתי אותו מתוך חלום רע.
האיש השני היה מעולף לגמריי ומלא דם נזל מכול מיני אברים בגופו, במיוחד מפניו.
"את באמת מנסה להגן עליו!" הוא קם מהריצפה מתקדם אליי בהלם.
"אני מנסה להגן עלייך" אמרתי לו בלחש מנסה להישאר יציבה על רגליי כמה שיותר זמן כדי להראות לו שאני כאילו בסדר.
ליאם התקדם אליי עד שהיה מרחק מועט בינינו, הוא הושיט את ידו לכיווני ותפס את הרוכסן שעד עכשיו היה פתוח.
סומק כיסה את כול פניי ופניו הכאובות שהסתכלו על גופי גרמו לי לרעוד תחת מבטו. כשהוא סיים הוא משך אותי אליו לחיבוק כשגופו עדיין רועד מכעס, דאגה ואדרנלין.
"זה לא אשמתך" אמרתי לו כשאני מחבקת אותו חזק, יודעת בדיוק מה עובר לו בראש באותה השנייה.
"זה הכול באשמתי"
הוא החזיר לי בכאב ולא יכולתי שלא לדאוג באותו הרגע לגביו.
כשהשתחררנו מהחיבוק הוא הרים אותי כמו נסיכה על זרועותיו כי ראה שהרגליים שלי לא מצליחות להתקדם לבד. הנחתי את ראשי על חזהו ועייפות השתלטה עליי מהמחסור בשינה וכנראה גם מהסם שהוזרק לי.
"אמה!" שמעתי את אלכס קורה אבל הייתי יותר מידי עייפה כדי לענות אז פשוט נשארתי בשקט בזרועותיו של ליאם, נותנת לעייפות לסחוף אותי.
אחרי זה הרגשתי ששמים אותי על אלונקה ומובילים אותי כנראה לבית החולים.....
אחרי לא מעט שינה בחדר של בית החולים כנראה, אוזניי שמעו דלת נפתחת וכיסא ניגרר לכיווני, הרגשתי את ידו של ליאם מחזיקה בשלי ואל תשאלו אותי איך ידעתי שזה הוא פשוט ידעתי.
"זה הכול באשמתך, אם היא לא הייתה פוגשת אותך זה מעולם לא היה קורה!" שמעתי את קולו של אלכס במעומעם כשהוא נכנס גם הוא לחדר.
ניסיתי לפקוח את עיני כדי לצעוק על אלכס בחזרה אבל הן לא הקשיבו לי... והתרופה שנתנו לי לשינה לא עזרה במיוחד.
לא שמעתי את ליאם עונה אבל יכולתי להרגיש את אחיזתו מתהדקת בידי...
גופי צעק בכאבים ומוחי לאט לאט משך אותי לשינה עמוקה בחזרה אבל נילחמתי בזה, נילחמתי כדי לשמוע את המשך השיחה אבל לא כול מה שרוצים בחיים מקבלים......
כשסוף סוף התעוררתי ראיתי את החברות שלי, את ההורים שלי, את דוד שלי אבל האדם שהכי רציתי לראות לא היה...
חשבתי שזה היה בגלל אלכס ששוב החזיר אותו לבית הכלא אבל גיליתי שהוא לא היה קשור בכלל...
אחרי כמה ימים הבנתי הכול, דרק נתפס והוא עכשיו בכלא אבל ליאם... ליאם הלך והוא לא יחזור, ידעתי שזה היה בגלל שהוא האשים את עצמו במה שקרה לי אבל לא יכולתי שלא להיות עצבנית עליו שהוא עשה את זה מבלי לומר לי כלום.
הימים עברו וכך גם החודשים וחיפשתי אותו בכול מקום, אפילו ביקשתי את העזרה של אלכס אבל הוא לא הצליח לאתר אותו.
ובראש שלי תמיד תהיתי איפה הוא היה....
........
הגענו לפרק הסיום, אני חייבת להגיד שהיה לי ממש כיף לכתוב אותו ולראות את התגובות שלכם.
אני יודעת שבא לכם לרצוח אותי אבל אל תדאגו כי יש אפילוג :)
וכולם מוזמנות לכתוב תגובות ולשתף איך היה לכם לקרוא אותו😙
YOU ARE READING
התאהבתי באסיר
Storie d'amore"מי את?" הוא התרומם מהמיטה והמשיך להביט לכיווני מתוך תא המעצר. "אמה. אמממ מי שואל?" גימגמתי בקול רועד כי לא ידעתי איך להתנהג ליד אסיר. "ליאם" הוא ענה לי במילה אחת פשוטה אבל טון קולו היה מפחיד מידיי מכדי שאוכל להקשיב לו, אז פשוט הנהנתי בראשי לקחתי את...
