ויקטור חשב שהמשימה הראשונה תהיה קשה יותר, אך היא הייתה בסך הכל משחק ילדים... כך הוא לפחות חשב בהתחלה כשרק שמע עליה-
' ''יש בקרב היועצים של המלך יועץ אחד שאני יודע שהוא מרגל בוגד של ממלכה אחרת, אני רוצה שתתן לי הוכחה לכך. כדי שהמלך ידע בוודאות שאני דובר אמת בדבר."
"תן לי שם, כתובת מגורים וזמן בו לא אצטרך להתעסק עם האימונים של הצבא, ואתן לך את ההוכחה שאתה צריך תוך שבוע."
לורד ג'ון ניקולס הרים את גבתו בתהייה, "שבוע? מה עם יומיים?"
"חמישה ימים." ויקטור התמקח.
"ארבעה."
"סוכם."
לורד ניקולס חייך, "אני כבר מתחיל לחבב אותך, ילד."
ויקטור לא בזבז זמן, "שם וכתובת מגורים?"
"גאריוס דוונר, הוא גר בארמון אני כבר אשרטט לך מפה לחדר מגוריו."
'זה יהיה קל משחשבתי...' ויקטור הרהר במוחו.
"ומה המשימה השנייה?"
"אומר לך ברגע שתסיים את המשימה הראשונה." קולו של הלורד הותיר רושם שאין מקום לוויכוח וויקטור קם ממקומו כדי ללכת אך רגע לפני שיצא מהחדר קולו של לורד ניקולס עצר בעדו, "רק תזכור, אסור לך לגלות לאף אחד שאתה עובד בשבילי, אין לך מושג כמה אנשים בארמון הזה עלולים לעשות בעקבות כך... בעיות."
בעיות הייתה מילה עדינה, וויקטור לא יכל שלא לחייך כשקד שוב בפניו, "כמובן המפקד." '
"אז... מה המפקד העליון אמר לך?" דרייק העיר את ויקטור ממחשבותיו על השיחה עם לורד ניקולס, תוך כדי שעשו שכיבות סמיכה שויקטור אפילו לא הבין איך עושים אותן.
"לא משהו מעניין... סתם מכיר את משפחתי ושאל לשלומם." ויקטור שיקר בקלות והתאמץ להתכופף עוד קצת לפני שהעלה את גופו בחזרה.
"הבא בתור שמדבר נשאר כאן עד הערב לכפיפות בטן!" קולו העצבני של מפקדם השתיק את השניים שידעו שהדברים מכוונים אליהם.
לאחר האימון ויקטור, דרייק ואלינטה חזרו לחדרם כשדרייק ואלינטה לא מפיסיקים להתווכח על דבר שויקטור אפילו לא הקשיב. הוא היה שקוע מידי במחשבות על הדרך לבצע את המשימה הראשונה כמה שיותר מהר, וכמה שיותר מדויק.
אחרי שבאו ללכת מחדר האימונים המפקד שאחראי על האימונים שלהם העביר לויקטור דף שעליו נצבעה מפה, והוא הבין שזה מלורד ניקולס.
המפה הייתה של הארמון, היועץ התגורר באחת מהקומות העליונות באגף המזרחי שם רוב האנשים החשובים העובדים בארמון שלא גרים באיזור מתארחים.
הוא רק צריך לחכות שהיועץ ילך לעבודתו, ישאיר את חדרו ריק, ואז יוכל להיכנס לשם ולמצוא את ההוכחות שהוא צריך.
פשוט.
''הוא תמיד כל כך מתנשא?!" הפעם השאלה מפיה של אלינטה הופנתה אל ויקטור שהתנער במהירות ממחשבותיו והביט באצבעה המופנת על דרייק.
''מהיומיים שאני מכיר אותו, כנראה שכן.''
''אולי תפסיקו כבר לברבר?! שיגעתם אותי לגמרי!" הבחור הגדול שאיתם בחדר, בשם באריוס, צעק עליהם מהמיטה שעליה ישב.
''ואם לא מה תעשה?!" דרייק שאל בהתגרות וגרם לבאריוס לקפוץ בבת אחת מהמיטה ולהיעמד מולו, כשהוא זוקף את כל גופו מעליו באיום.
''תיזהר ילד," באריוס קירב את פניו לשל דרייק באיום, ''אתה לא רוצה להסתבך איתי.''
''דרייק די! תפסיקו.'' אלינטה הזהירה אותם אך הם לא הקשיבו לה, וויקטור מוצא את עצמו בכלל לא מנסה להתערב בסיטואציה.
''נראה אותך."
לפני שדרייק הספיק להגיב אגרופו הענק של באריוס הוטח על פניו והעיף אותו לקיר, ולפני שהספיק להכות בשנית את דרייק אלינטה אחזה באותו אגרוף ובשניות מעטות ניטרלה את גופו הגדול של באריוס.
''אמרתי מספיק!"
ויקטור פער את עיניו למראה גופה הרזה של אלינטה מנטרל בקלות את גופו של באריוס הענק. הוא ראה את פניו של באריוס מאדימות מכך שאישה הורידה אותו לרצפה ומכך שהוא לא מסוגל להרים את גופו כשהיא מעליו, ''חתיכת...''
''מה קורה כאן?!" קולו של המפקד נשמע מכיוון הדלת וכולם מיהרו להפנות אליו את ראשיהם.
אלינטה קמה מגופו של באריוס ושיחררה אותו, דרייק ניגב את פניו מהדם שנזל מנחיריו, באריוס מיהר להיעמד מהרצפה ולהביט באלינטה בתיעוב וויקטור היה היחיד שלא ידע מה לעשות אם עצמו ורק נעמד בצד החדר בדממה.
''המפקד...'' דרייק בא לומר אך המפקד קטע את דבריו-
''שקט! את,'' הוא הצביע על אלינטה, ''אני חושב ששכחת שאת כאן על תנאי...''
''המפקד...''
''אמרתי שקט! לכי אל החדר של המפקד העליון, הוא כבר יחליט מה לעשות איתך.''
אלינטה משכה בכתפיה ויצאה בגב זקוף החוצה כשהמפקד יוצא אחריה, משאירים אותם להביט בדלת המומים ממה שהתרחש.
~•~•~•~•~°~•~•~•~•~
עברה כמעט שעה מאז שויקטור המתין בצד דלת חדרו של היועץ כשהוא מחכה שיצא מהדלת כדי שיוכל להיכנס בעצמו, למצוא את מה שהוא צריך ולצאת כאילו דבר לא קרה.
כעבור רבע שעה נוספת דלת העץ נפתחה ואדם מבוגר כבן חמישים יצא, נעל את הדלת ופנה לכיוונו של ויקטור.
ויקטור התחיל ללכת מולו ו'בטעות' התנגש בו מהצד, ''אני מתנצל, אדוני! לא שמתי לב...''
''זה בסדר בחור צעיר.'' גאריוס אמר בחייוך והמשיך ללכת. וברגע שהתרחק מספיק ויקטור זרק ותפס באוויר את המפתחות של גאריוס כשחייוך משועשע על פניו.
הוא התקרב אל הדלת שאפילו לא היה צריך לפרוץ אותה ונכנס פנימה. החדר היה חשוך אך הוא לא היה זקוק לאור כדי למצוא את מה שהוא צריך.
ויקטור פנה לשידה ועיין במסמכים, אך לא ציפה למצוא בינהם דבר שיסגיר אותו. הוא פתח מגירה בה היו דפים נוספים, ועוד מגירה... לבסוף הוא התכופף מתחת לשידת כתיבה וחייוך גדול התנוסס על פניו כשראה מגירה מוסתרת מתחת למדף, כך שאי אפשר לראות אותה.
בינגו.
הוא פתח אותה, ולמולו נגלו עשרות מכתבים, כשעליהם חותם של מלך אוראסיה. היועץ הזה הוא מרגל של ממלכת אוראסיה...
'איך לעזאזל לורד ניקולס ידע את זה?!' ויקטור חשב לעצמו אך לא הרהר על כך ארוכות ומיהר לקחת כמה מכתבים שמוכיחים על כך שהוא מרגל ויצא מהחדר כשנעל את הדלת מאחוריו. את המפתח הוא זרק במרחק מה מהחדר כאילו נפלו ממעילו של גאריוס, כדי שכשיחפש אותם וימצא אותם זרוקים במסדרון הוא יחשוב שהם נפלו כשהתנגש בויקטור.
ויקטור התקדם לעבר חדר משרדו של לורד ג'ון ניקולס ודפק על הדלת לפני שנכנס.
לורד ניקולס שוב ישב על הכיסא בנינוחות וחייך לעברו, ''ויקטור, קיוויתי שתבוא לכאן היום.''
ויקטור זרק על השולחן את המכתבים ולורד ניקולס פתח כמה מהם ובחן אותם בעיון לפני שהחזיר את מבטו לויקטור.
''עבודה טובה.''
''מה המשימה הבאה?" ויקטור לא בזבז זמן וגרם לחייוך לעלות על פניו של הלורד.
''ישיר ולעניין, אני אוהב את זה.
המשימה הבאה שלך קשה יותר, היא ככל הנראה תיקח לך זמן רב יותר.''
''אני מקשיב.''
''הייתה כאן פעם משרתת שעבדה פה בארמון, היא עברה לאחוזה של לורד אחר לעבוד שם. אני צריך שתמצא לי את אחיה ואביה.''
''אני רק צריך שם.''
''סופיה רייבנס.''
~•~•~•~°~•~•~•~
YOU ARE READING
נקודות מבט- מבט קדימה
Fantasyנקודות מבט- מבט קדימה= הושלם💕 ~•~•~•~°~•~•~•~ ''לא משנה מה קרה, הייתי נחושה להישאר כל הזמן עם המבט קדימה. אני מניחה שלולא זה, הייתי מוותרת כבר מזמן ומביטה לאחור.'' ''ואז מה היה קורה?" היא שתקה לכמה רגעים ואז הפנתה את פניה...
