נקודות מבט- מבט קדימה

פרק 12- סופיה

אחוזתו של לורד גבריאל הייתה גדולה מידי בשביל שרק משרתת אחת תחזיק אותה. בדרך כלל אחוזות בגודל כזה מתחזקות לפחות שלוש משרתות ביחד.
רק הנקיון, הבישול, הכביסה, הכנסת האורחים והדאגה להם לקחו לה את רוב שעות היום.
אז כל שאר המשימות נותרו לה להערב, שהלורד התעקש שתעשה אותן לאחר ארוחת הערב ולא היה לו אכפת במיוחד מתי תצליח לסיים אותן.
הוא היה לא נחמד במיוחד, לעיתים אפילו אכזרי, אך יחס כזה לא היה נדיר בין לורד למשרתת.
היא השתדלה להזכיר לעצמה כל רגע שזה עוד מעט נגמר. רק עוד קצת.
לפי מה שסופיה שמה לב בימים הבודדים שהייתה כאן, היא הבינה שללורד אין משפחה. הוא גר לבד, וחוץ מצ'ארלס שניהל את החשבונות שלו, חייל ששמר על הבית בזמן שהאדון לא היה והאורחים הרבים שבאו, הוא היה בודד לגמרי.
היא פתחה את הדלת לאורחים החדשים שהגיעו, והכניסה אותם כשהיא לוקחת מהם את מעילהם ותיקיהם. מראה להם איפה הלורד מחכה להם ולאחר מכן פונה לסדר את דבריהם בחדרם.
היא מעולם לא הבינה מי אלה האורחים שתמיד הגיעו ואת סיבת הגעתם, בדרך כלל הם היו גברים צעירים, לעיתים נדירות מאוד הייתה בינהם אישה. חלקם היו ממעמד גבוה, חלקם ממעמד נמוך יותר.
וכל מה שהם דיברו עליו היה סודי לחלוטין. אבל את סופיה זה מעולם לא סיקרן במיוחד ענייניו של האדון.
אחרי שסיימה לסדר את דבריהם של שלושת הגברים הצעירים שהגיעו היא פנתה להכין להם ולאדון ארוחת צהריים. ממהרת ממקום למקום ומעבודה לעבודה.
עשרות המשימות שהיא צריכה לעשות היום התרוצצו בראשה והיא ידעה שגם הפעם עד הערב היא לא תספיק לעשות את כולן, ורק קיוותה שהלורד לא ייתן לה משימה נוספת.
סופיה הייתה גמורה מעייפות, אתמול בלילה היא הצליחה ללכת לישון רק בשעה מאוחרת בלילה אחרי שסיימה לכבס את כל הבגדים של האדון, שזאת בדרך כלל הייתה המשימה האחרונה שלה ביום. והעיגולים השחורים מתחת לעיניה העידו על כך שזאת לא הפעם הראשונה בה היא הולכת לישון לכמה שעות בודדות לאחר עבודה מעייפת כל כך...
היא פשוט רצתה לנח מהכל. לברוח ולהיות חופשייה.
אבל היא גם ידעה שהיא תצטרך לחכות, לחכות עד שהלורד ישחרר אותה אחרי כמה חודשים. ואם היא תברח אז הסיכויים שתתפס יהיו גבוהים מידי בשביל שתוכל לקחת את הסיכון. והיא אף פעם לא קינאה במשרתות שנתפסו בשעת בריחתן על העונש שקיבלו.
לא. היא לא תברח. היא תחכה עד שהוא ישחרר אותה.
היא הביטה בשעון והחליטה שזה הזמן המתאים לערוך את השולחן כדי שהאורחים ולורד גבריאל יוכלו להתחיל לאכול בקרוב. ובדיוק כשסיימה לסדר את הכל היא שמעה את דלת חדר העבודה של אדונה נפתחת ואת מילמוליי הגברים שהתיישבו לאכול.
היא הגישה להם, מזגה להם, פינתה וסידרה... האורחים של האדון נראו בערך במעמדו, ולפי סגנון דיבורם הם בהחלט היו כך.
''יש לך משרתת יפה מאוד, לורד גבריאל,'' אחד הגברים העיר בשעשוע כשהביט בה מפנה את הצלחות, ''לא כולם זוכים לבחורה יפה במקום משרתת זקנה מקומטת.''
היא ניסתה שלא להאדים מהמבוכה, אך גופה פשוט בגד בה והיא השפילה את עינייה לצלחות כשהכריחה את עצמה לא לומר דבר.
''כן, אתה בטח מאוד נהנה. יש למשרתות כמוה יתרונות נוספים מלבד עבודות בית,'' אחד אחר הוסיף בעליזות, והיא שמה לב למבטו האדיש של אדונה שפשוט הקשיב בלי לומר מילה, ''נגיד במיטה.''
היא לא יכלה לשלוט בעצמה כשהניפה את ידה וסטרה לאותו גבר שאמר זאת. לחיו הוסטה הצידה כשהלם תקף אותו מכך שבחורה העזה לסטור לו ועורה היה עתה חיוור, כשהבינה את חומרת מעשיה.
זה לא טוב. לא טוב בכלל.
לפני שאותו גבר הספיק להתאושש מההפתעה היא מיהרה לקחת את הכלים שקודם סידרה בערימה והלכה למטבח, מניחה את הכלים על השיש כדי שתוכל להשען עליו בידיה ולעכל את מה שקרה.
היא מעולם לא איבדה את עשתנותיה. זה מעולם לא קרה לה. והיא ידעה שהיא הולכת עוד לחטוף על כך חזק.
היא שמעה את דלת המטבח נפתחת וליבה כמעט נפל כשהבחינה בדמותו של אדונה, לורד גבריאל, שהתקדם אליה.
''אדוני, אני כל כך מצטערת! אני לא יודעת מה...''
הוא הניף את ידו והיא לפתע הרגישה צריבה נוראית בלחייה הימנית.
היא הצליחה בקושי לשמור על יציבותה כשנאחזה בחוזקה בשיש שמאחוריה והביטה באימה בעיניו הזועמות של אדונה.
''את הולכת להצטער על זה,'' הוא אמר בקול מאיים ושקט שהרעיד את כל גופה, ''תזכרי זאת.'' הוא העביר בה מבט אחרון כדי שתראה את ההבטחה שבעיניו לפני שהלך.
הלב שלה פעם כל כך מהר שהרגישה כאילו בעוד רגע הוא עומד להתפוצץ. היא החליקה את גבה כנגד השיש עד שישבה על הרצפה הקרה כששוב ניסתה לעכל.
מה עובר עליה? איך היא לא הצליחה לשלוט בעצמה? היא מעולם לא עשתה דבר כזה. ועוד רק אחרי כמעט שבוע שהיא פה.
זמן מה אחר כך היא הצליחה להשתלט על עצמה וקמה מהרצפה הקרה כשהציצה מעבר לדלת ונשמה לרווחה כשראתה שהאורחים והאדון סיימו את ארוחתם וכבר הלכו.
היא מיהרה לסדר את השולחן, מנסה כמה שיותר מהר לחזור למטבח שהרגיש לה הרבה יותר בטוח, ולבסוף כששטפה את הכלים היא הניחה למחשבותיה לצוף.
גם ככה האדון שלה שונא אותה משום מה, ועכשיו היא גם נתנה לו סיבה לכך.
אם מקודם הוא שנא אותה, עכשיו הוא בוודאי מתאב אותה. היא הביכה אותו מול אורחיו. ובדרך כלל על דבר כזה מענישים חזק. עד שהעבד יזכור את מקומו ולעולם לא ישכח.
היא לא רצתה לדמיין מה הולך לקרות אחרי שהאורחים ילכו. היא ידעה שתדמיין את הגרוע מכל, וסירבה לתת לראשה להפחיד אותה יותר מידי.
זאת הייתה טעות. זאת הייתה טעות לא להתפטר מהארמון כשעוד הייתה לה אפשרות. ועכשיו, כשהיא משרתת באחוזה, היא תאלץ לחכות שנה, או לבקש ואף להתחנן בפניו שישחרר אותה לפני כן.
וכעת, היא כבר לא בטוחה שיסכים לכך.
היא הרשתה לעצמה עד כה רק לחלום על החופש, על ההרגשה הלא מוכרת הזאת.
היא רק רצתה להיות אדון לעצמה. רק להיות חופשיה.
זאת בקשה גדולה מידי?
''אני רוצה לראות את כל הבית מבריק עד מחר בבוקר,'' היא נדרכה בהפתעה כשלפתע שמעה את קולו של לורד גבריאל מאחוריה ונשארה להביט בכלים ששטפה כשלא העיזה להביט בפניו כשהוא ממשיך להגיד את משימותיה להערב.
האורווה, הגינה, הכניסה, הכביסה, הסוסים, המחסן... היא כמעט איבדה אותו עם כל המשימות שנתן לה וידעה שהוא מחזיר לה, היא לא הולכת להישאר ערה רק עד הלילה, אלא עד הבוקר.
''מובן?"
''כן, אדוני.'' היא אמרה כשקולה צרוד, עיניה נעצמו בחוזקה והיא נאבקה בדמעות ההשפלה.
הוא נהנה מזה יותר משחשבה.
סופיה שמעה את קול צעדיו מתקרבים אליה מאחור והרגישה את כל גופה קופא. קולו הנוטף שעשוע חודר לתוך עצמותיה, ''ואל תדאגי, זאת רק ההתחלה.''
                   ~•~•~•~°~•~•~•~

השמיים השחירו, סימנו לה שעכשיו שעת לילה מאוחרת מאוד, ואפילו הכוכבים לא הופיעו בשמיים כדי לעודד את רוחה.
האוויר היה קפוא, שפתיה רעדו מקור ועורה היה קר לגמרי. ידיה ורגליה היו כבר מפורקות לגמרי. עיניה רק רצו להיעצם לא משנה איפה. היא הייתה עייפה.
עייפה כל כך...
''עוד פעם הוא השאיר אותך לעבוד עד מאוחר?"
היא קפצה כשקולו של לוציוס, השומר של האחוזה, נשמע מאחוריה והיא הסתובבה לעברו.
היא עד עכשיו לא דיברה איתו, אבל הניחה שבטח ראה אותה בלילות האחרונים עובדת עד מאוחר.
הוא נראה צעיר, אולי גדול ממנה בשנה אחת, על פניו הופיעה צלקת שהתחילה ממצחו ללחיו השמאלית והסתיימה בסנטרו.
הוא בחן את פניה כשם שהיא בחנה את פניו שלפתע הביעו דאגה כלפיה, ''הוא הכה אותך?!"
היא מיהרה להשפיל את מבטה, עייפה מהיום הזה מספיק בשביל שתנסה להבין איך ראה את הסימן בחושך הזה, "אפשר לומר שזה הגיע לי.''
''לאף בחורה לא מגיע שיכו אותה.'' הוא מיהר לומר, כאילו הנושא הזה רגיש אצלו. והיא החזירה את פניה להביט בו.
''סטרתי לאחד האורחים שלו.''
''מה הוא עשה?"
היא לא רצתה לדבר על זה, והשומר האדיב חייך אליה בעדינות כשהבחין בכך, ''אני בטוח שזה הגיע לו, את לא נראית בחורה עם מזג חם במיוחד.''
לחייה התחממו ובפעם הראשונה, מאז שהגיעה לאחוזה הזאת, היא הרגישה לא בודדה, ''תודה.''
הוא שוב חייך, חייוך צדדי קטן כשנשען על פתח האורווה, ''את לא צריכה להודות לי. את רוצה שאעזור לך?"
הוא הצביע בראשו על המטאטא איתו ניקתה את האורווה, והפתעה נגלתה מעינייה.
אף אחד. מעולם. לא הציע לה עזרה.
היא ניסתה לעכל את הגבר הזה שעומד מולה. האדם הראשון שהתעניין בשלומה. האדם הראשון שעודד את רוחה. האדם הראשון שהציע לה עזרה. ועכשיו, האדם הראשון שגורם לה לחייך קצת.
''לא, תודה. אני חושבת שהאדון לא יקבל את זה בעין יפה אם ידע שעזרת לי.''
היא פחדה מלחשוב על הדברים הבאים שהוא מתכנן בשבילה, והיא לא רצתה לתת לו סיבות נוספות לכעוס עליה.
היא המשיכה בעבודתה, כעת נזכרת כמה קר לה ועד כמה היא עייפה. ובניגוד לציפייתה השומר עדיין נשאר לארח לה חברה.
''מאיפה אתה?" היא שאלה בהתעניינות, מנצלת את העובדה שיש מישהו שהיא יכולה לדבר איתו ולתת למחשבותיה לעסוק בו במקום בקור, בעייפות ובכאב.
''מהדרום.''
''למה הגעת למרכז?"
''הייתי צריך עבודה. לפרנס את המשפחה שלי.''
נראה שהוא אהב את התעניינותה. והיא לפתע הרגישה קצת לא בנוח שמבטו נח עליה כל הזמן, ''מה איתך? מאיפה את?"
''מהארמון, הייתי שם משרתת והעבירו אותי לכאן.''
עברו כמה שניות של שתיקה בינהם, הוא בחן אותה וגם היא מידי פעם הגניבה את מבטה אליו.
''קר לך?" הוא שאל לפתע כשהבחין בגופה הרועד. היא הנידה את ראשה לשלילה אך הוא לא האמין לה.
''קחי.'' הוא הושיט לה את מעילו וגופה התחמם רק מהמחווה הזאת. לחייה האדימו והיא הרשתה לקצה פיה לעלות לחייוך.
''תודה.'' היא הצליחה לומר בקול רועד וקטן ולקחה את המעיל מידו.
''אין על מה.
אני צריך לחזור לשמירה, אראה אותך אחר כך?"
היא הביטה ישירות בעיניו, שבגלל החושך לא יכלה לזהות את צבען. והנידה את ראשה בהסכמה.
''אני אשמח.''
                     ~•~•~•~°~•~•~•~

הפרק הקודם הגיע ל-8 הצבעות לכן ישר העלתי(:
פרק הבא על ויקטור יעלה אם יהיו פה או-
10 הצבעות בפרק הזה.
או שבע הצבעות בפרק הזה ובפרק הקודם של אנסטסיה (:
ברגע שאחת מהאפשרויות יקרו אני אעלה את הפרק הבא🙂