נקודות מבט- מבט קדימה

פרק 15- אוונג'לין

קרדיט ענק ל- shirg5 על שתרגמה בשבילי את השיר שבפרק! שוב תודה רבה⁦😘⁩⁦⁩⁦❤️⁩

"אנג'ל?" קולו של מתי הקטן עצר אותה ברגע שידיה נחו על ידית הדלת, לפני שהספיקה לצאת מחדר השינה של הילדים.
"כן מתי?"
"תוכלי לשיר לי שיר לפני השינה?"
חייוך עדין עלה על פניה, מתי היה אחד הילדים הקטנים ביותר שישנו אצלה, ולעומת רוב הילדים הקטנים שהגיעו מתי לא בא עם אח גדול שיביא אותו. בדרך כלל הילדים הקטנים שבאים לביתה של אוונג'לין הגיעו בעקבות אחיהם הגדולים. את מתי היא מצאה ביום בו עברה ברחוב עני באמצע הלילה, שם ראתה את אביו השיכור מכה את אימו כמעט למוות.
הייתה לה חולשה עמוקה אליו, חולשה שלא יכלה להסביר אפילו לעצמה. ובגללה הוא אחד מהאנשים הבודדים שהסכימה לשיר לו. אולי אפילו האדם היחיד בעולם מאז מות אימה.
היא השאירה את הדלת מאחוריה פתוחה למחצה והתיישבה על המזרן בו שכב מתי הקטן, "מה תרצה שאשיר לך?"
חייוך קטן התנוסס על פניו והוא ניסה להיזכר באחד מהשירים שאמו הייתה שרה לו, למרות שהשירים האלו לא תמיד היו מתאימים לילדים במיוחד. כששאלה אותו לפני כחודשיים למה אימו שרה לו את השירים האלו הוא ענה לה שזה השירים היחידים שהכירה.
"תחלום על עולם טוב יותר." הוא ענה לבסוף, שיר שכבר שרה לו פעמיים לפני שנרדם.
"בסדר, תעצום את העיניים," היא ביקשה בחייוך ולא עברה יותר משניה עד שעצם את עיניו, וברגע שמצאה את קולה החלה לשיר לו-

"על המיטה, ישן לו ילד קטן.

חולם על מקום יפה וחמים,

שם הילדים בחופשיות משחקים,

מקום בו יש מישהו שדואג לך,

ילד קטן חולם על בית.

(באנגלית-
On the bed, sleeps a little boy,

He's dreaming of a warm and beautiful place,

There children are playing freely,

There someone who is looking out for you,

A little boy is dreaming of a home.)

תחלום על דברים מאושרים,

על שמחה מרגעים פשוטים,

ילד, תחלום על תקווה שיהיה בסדר,

תחלום על עולם טוב יותר.
(באנגלית-
May you dream of of happy things,

Of joy from simple moments,

Kid, may you dream of a hope that it'll be okay,

May you dream of a better world.)
-

ואז זה קרה. בזמן שאוונג'לין שרה למתי הקטן, תמונות מהעבר התחילו להופיע מול עינייה. היא ניסתה לדחות את המראות אבל זמן רב של הדחקה גרמו לה להיכנע מראש בהבנה שזה חסר סיכוי.

' ... ''צ'ייס תפסיק!" היא צעקה כשהשליך אגרטל מהשידה וניפץ אותו על הרצפה.
הוא חזר שיכור, שוב. ואוונג'לין כבר לא ידעה מה עוד תוכל לעשות.
לפתע הוא עצר, נשען בידיו על השולחן בשתיקה.
''צ'ייס,'' היא התקרבה אליו וליטפה את כתפו, ''בוא תנוח על הספה, עבר עליך יום ארוך.''
''איפה אבא?" הוא שאל בהתעלמות מדבריה ואוונג'לין נאנחה עמוקות.
''בעבודה.''
''ואמא?"
''במיטה, ישנה.''
''קשה לי אוונג'לין,'' הוא לפתע התפרק והיא מיהרה לאחוז בו בזרועותיה, לחבק אותו כמה שיותר קרוב אליה, ''קשה לי...''
''אני יודעת.'' היא לחשה לו בנחמה וליטפה את שיערו כמו שהייתה עושה כשהיו צעירים יותר, כשהיו בעיות אחרות להתמודד איתן.
רק שהיום הוא לא התפרק בגלל כנות כמו פעם, אלא בגלל האלכוהול שטישטש את דעתו.
לאט לאט היא הובילה אותו לספה הקרובה ומשכה אותו בעדינות לשכב עליה...'
-
''למה עצרת?" מתי שאל ואוונג'לין מיהרה לנער את הזיכרונות ממנה, היא המשיכה לשיר את הבית השני לילד הקטן שעדיין לא נרדם וקיוותה שהפעם לא תקטע שוב באמצע.