נקודות מבט- מבט קדימה

פרק 26- כריסטופר

כריס לפתע הבחין שאוונג'לין קפאה, היא הביטה לעבר נקודה מסויימת בין האנשים הרבים וכריס לא הצליח לזהות על מה מבטה כה ממוקד.
''אוונג'לין? הכל בסדר?"
היא לא ענתה לו, לרגע היא נראתה כאילו התעוררה מבהייה אך עדיין לא יכלה להביט בו, הלם השתקף מעיניה, וגם... פחד?
''אוונג'לין? אוונג'לין תסתכלי עליי בבקשה.'' הוא ביקש אך נראה שהיא בכלל לא שומעת אותו, למרות הקרבה שלו אליה.
כריס החל בעצמו לפחד.
''צ'ייס.'' היא לפתע מלמלה לעצמה, לא שמה לב לכריס כאילו נתקעה בבועה משל עצמה מההלם.
''אוונג'לין צאי מזה.'' הפעם כריס אחז בכתפיה וניער אותה מעט, וזה הצליח. מבטה שוב התמקד בו ונראתה כאילו התעוררה מסיוט.
''אנחנו חייבים ללכת.'' היא מיהרה לסמן לשני הילדים שאיתנו ללכת והלכה במהירות ביחד איתם לכיוון הבית, לקח לכריס כמה שניות להתאושש ולקלוט שהם הולכים לפני שרץ והדביק את הקצב.
''מה קרה שם?" הוא שאל אותה כשהצליח ללכת לצידה באותה מהירות שבה היא הלכה, הילדים כבר רצו ועקפו אותם, ''ומי זה צ'ייס?"
''לא קרה כלום.'' היא שיקרה והתעלמה משאלתו השניה.
''את משקרת.''
''זה לא אמור להפריע לך, אתה עושה את אותו הדבר כל הזמן.''
הוא הבין מה היא עושה, היא עוקצת אותו כדי להתחמק מהשאלה. אבל הוא אמר לעצמו שיחכה עם זה לכשיגיעו הביתה, נראה שהיא ממהרת והוא לא רצה לעצור אותה כשהוא לא יודע למה היא לפתע כל כך ממהרת.
הם הגיעו תוך זמן קצר הביתה.
כחמישה ילדים היו בסלון ושיחקו על השטיח הגדול, הוא הבין עם הזמן שרוב הילדים מגיעים לארוחת ערב ורק מעטים נמצאים בצהריים בבית.
אוונג'לין בדרך כלל לא מכינה ארוחת צהריים מכיוון שהיא לרוב בכלל לא נמצאת בבית בשעות האלו אלא בעבודה, אבל בכל זאת היא נכנסה למטבח ולכריס הייתה תחושה שהיא הולכת לבשל ולא רק לסדר את המצרכים שקנו במקומם. היא נראתה כאילו היא מנסה לשכוח ולבשל תמיד עוזר לה כשהיא נסערת.
''מה קרה שם?'' כריס שאל כשסידרה את הקניות בארונות. היא ניסתה להתחמק ממנו אבל הוא ידע שהוא לא ייתן לה. הוא הרגיש יותר מידי חזק שמשהו ממש לא טוב קורה.
''למה אתה מתכוון?"
''את יודעת על מה אני מדבר.''
''אני רק לא יודעת למה אכפת לך בכלל.''
הוא לא הצליח לשלוט בעצמו כשאחז בכתפיה ויישר את מבטה אליו כדי שסוף סוף תביט בו, ''כי את חשובה לי אוונג'לין, לעזאזל. את חשובה לי מספיק כדי שאני אדאג לך וארגיש שמשהו לא טוב קורה. אני רוצה לעזור.''
''אין לך איך, כריס.''
''לפחות תדברי איתי על זה...''
''אני מצטערת, כריס. אני לא מסוגלת...''
הוא עצם את עיניו בחוזקה כשהבין, ''לסמוך עליי.'' הוא השלים אותה והרגיש כאב בליבו. הוא הבין מאתמול שהיא כבר לא סומכת עליו, ובצדק. הוא לא הפסיק לשקר לה. איך אפשר להאמין באדם שאין לך שמץ של מושג מי הוא, ומה מכל מה שהוא אומר זה אמיתי או לא.
''אני מתנצלת, כריס. אתה יודע כמה אני מעריכה את כל מה שעשית למעני ולמען הילדים, ואני לנצח אוקיר לך תודה על זה ואהיה חייבת לך.
אבל במובן היותר אישי קשה לי לסמוך עלייך. קשה לי לפתוח את הלב בפני אנשים, לא פתחתי אותו מעולם בפני אף אחד אחר חוץ ממך, אבל אני לא אוכל להמשיך לפתוח אותו מבלי לדעת מה תעשה איתו אחר כך.''
במילים האלו היא עזבה. הותירה אותו לבד במטבח והוא לא ניסה לרדוף אחריה. הוא שיחרר אותה כשהבין שהיא צודקת.
הוא לא יכול להוכיח לה שהוא רוצה רק אותה כי זה לא אפשרי. הוא מאורס, יורש העצר של הממלכה. והקשר שלהם חסר עתיד לחלוטין.
הוא לא יכול להבטיח לה כלום, ולכן הוא נתן לה ללכת. הוא לא רוצה לכבול אותה אליו.
וכאבה לו התחושה שמגיע לה כל כך יותר, ואילו הוא היה ממקום אחר, מעבר שונה, הוא היה עושה הכל כדי לתת לה את מה שמגיע לה.
הוא היה הופך בשבילה עולמות, הוא היה הגבר שהיא צריכה, הוא היה נותן לעצמו לאהוב אותה מבלי לחסום את הרגש שלו כמו שהוא עושה עכשיו.
אבל הוא לא חופשי כמו שהוא חשב שהוא. הוא כבול לממלכה שלמה שתלויה בו בכך שישלים את המבחן האחרון ויוכתר למלך הבא שינהיג וישלוט בדרך יושר ולא בעריצות.
הוא נשבע לעצמו שיהיה מלך כדי שאף אחד אחר לא ייקח את השלטון ויתעלל בתושבי ממלכתו שכה אהב. הוא נשבע לעצמו שיקריב את חייו בשביל לתת למאות אלפי נתיניו לחיות בשלווה ושלום.
וכעת, השבועה הזאת הכאיבה לו יותר מכל... כי רק לאחר שפגש את אוונג'לין הוא לפתע הבין באמת על מה הוא מוותר. מה הוא מפסיד.
ולעזאזל, זה היה מחיר גבוה לשלם.
                 ~•~•~•~•~°~•~•~•~•~
''אני לא חושב שאהיה מסוגל להבין מה יש לך מהפונדק הזה...'' קולו של כריס הבהיל את שיין שישב על הדלפק ושתה משקה אלכוהולי שישכיח ממנו כמה וכמה דברים, אך כריס היה צריך אותו פיקח ולכן הזיז את המשקה לצד למקום שלא יגיע לידיו.
''לפחות תתן התרעה לפני...''
''הגיע הזמן לתכנן תוכנית,'' כריס קטע אותו כשלפתע הרהר לעצמו עד מתי אביו התכוון שיעשה את המבחן האחרון הזה,  ''אני לא יודע מה איתך אבל אני לחוץ בזמן.''
שיין הוציא מפיו גיחוך חסר כל הומור, ''הו, אל תדאג. גם אני לחוץ בזמן.''
כריס הביט  בו לרגע וסקרנות לפתע עלתה בו, "סיפרת לי על מה שאתה יודע לגבי האגדה, אבל לא סיפרת לי למה אתה מחפש אחר הורד."
"גם אתה לא בדיוק שיתפת אותי לגביי המטרה שלך."
"אספר לך אם תספר לי."
"אחותי הגדולה חולה, מחלת שכוחת מרפא. מה הסיבה שלך?"
 "בוא נאמר... שאני צריך להוכיח משהו למישהו." כריס החליט לספר לו את הסיבה האמיתית לחיפוש שלו אחר הורד, למרות  שמה שסיפר לאוונג'לין היה חצי אמת, כי הוא באמת תיכנן להשתמש בסוף בעלים של הורד כדי לרפא את אמא של אנסטסיה, אך החליט בינתיים לא לשתף זאת לשיין למקרה והורד ייועד רק לריפוי של אדם אחד.
"כמו מבחן?" שיין שאל בהרמת גבה וכריס חייך כשקלע בול את המצב.
"בדיוק כמו מבחן."
"וכמה זמן יש לך למבחן הזה?"
כריס חשב על זה זמן מה, "אני לא יודע."
שיין רק הרים את כתפיו בגיחוך מהתשובות ההמוזרות של כריס אך הרצין יותר מתחילת הפגישה, "אז מה התוכנית?"
"חשבתי על זה הלילה, אם נשאל עוברי אורח לוודאי רק נבזבז את הזמן שאין לנו. אנחנו צריכים למצוא מכשפה."
שיין גיחך וכששם לב שכריס לא צחק הוא הביט בו בהלם, "מכשפה?"
"קוסמת... כשפית... מגדת עתידות... מכשפת... כל אחד קורא לזה בשם אחר..."
"אתה לא צוחק, נכון?"
כריס חייך, "שמעתי במהלך השהות שלי כאן שיש שמועה על מכשפה שגרה בחלקת יער הקרובה לכפר דראווילן, חשבתי שנחפש שם."
"זה נשמע מטורף לגמרי. מה הסיכוי בכלל שנמצא אותה?"
"יש לך רעיון אחר?"
שיין לא ענה, מה שסימן לכריס אישור לתוכנית א', "מעולה. נשאל את המכשפה מה ידוע לה על האגדה, אם תענה לנו יהיה לנו קצה חוט נוסף ואם לא נחזור לנקודת ההתחלה."
"אין לנו מה להפסיד," הסכים שיין, "אחי הצעיר יבוא איתנו לעזור, נוכל להתפצל וככה למצוא יותר מהר את הבית של המכשפה."
"זה טוב, כמה שיותר אנשים יותר יזרז את התהליך."
"אז אני מניח שאת שאר החיפושים נתחיל כבר מחר, אין טעם לחשוב על עוד תוכנית כל עוד אנחנו לא יודעים מה המכשפה תאמר לנו."
"מה קרה שיין שאתה לחוץ לחזור לפונדק?" כריס התגרה וצפה בקצה פיו של שיין מתעכל כלפי מעלה.
"האח הקטן שלי בטח הופך עכשיו את כל הפונדק שאנחנו ישנים בו, הוא מאוד כועס שהוא לא בא איתי לכאן לבית מרזח כדי לרחרח."
"אני מסכים איתו, זאת הפעם האחרונה שאנחנו נפגשים במקום הזה. מסריח כאן לגמרי..."
"בסדר... בסדר... תבוא מחר בבוקר לכיכר שבאמצע השוק, משם נתקדם לדראווילן ונתחיל בחיפושים."
"קבענו." שיין וכריס לחצו ידיים ולאחר מכן כל אחד מהם פנה לכיוון אחר. כריס חזר אל הבית של אוונג'לין כשראשו עמוס מחשבות לגביי השותפות שלו עם שיין, המבחן האחרון שלו ועל מה שאירע הבוקר והשיחה שלו עם אוונג'לין.
ברגע שנכנס לבית הוא ראה אותה יושבת בספה שבסלון ונראה כאילו חיכתה לו, כל המחשבות שלו לפתע התנקו כשהוא הביט בה והבחין בדאגה שלה, "איפה היית? חשבתי שעזבת..."
היא חיכתה לו, כי היא חששה שהוא עזב... זה אומר שהיא רוצה שישאר? ליבו של כריס לפתע קרן מאושר.
"הייתי צריך להיפגש עם מישהו לגביי החיפושים שלי. אני מצטער, לא חשבתי שתחפשי אותי."
"זה בסדר, פשוט דאגתי שאולי בגלל השיחה שלנו הבוקר החלטת לעזוב... לא שאני רוצה שתשאר אם אתה לא רוצה... אבל אני לא רוצה שתעזוב למרות שאתה לא רוצה בגלל מה שאמרתי... אני פשוט..." היא החלה לגמגם וכריס לא יכל לעצור את החייוך שלו כשהתקרב אליה.
"רוצה שאשאר?" כריס השלים אותה כשליבו מלא תקווה שתענה בחיוב.
"אני לא אתנגד לזה." היא הודתה בחייוך מעט מובך וכריס הרגיש איך כל גופו מתעורר כשהוא לא הצליח לחשוב על כלום חוץ ממנה. הוא התקרב אליה יותר עד שגופו היה במרחק זעיר מגופה. עיניו התרכזו בעיניה ואז עברו לאט לאט להביט בשפתיה.
"אני מתנצל ששיקרתי לך."
היא חייכה אליו, "זה בסדר, אני סולחת לך."
"נוכל להתחיל מחדש?"
"אתה רוצה להתחיל מחדש?"
"אני רוצה, אבל אני לא חושב שאני מסוגל."
אוונג'לין קיווצה את גבותיה בשאלה, "למה הכוונה לא מסוגל?"
הוא הרים באיטיות את ידו למעלה, נותן לה זמן לסגת אם תרצה ומכשלא נסוגה לאחור הניח בעדינות את אצבעות כף ידו הגדולה בלחייה, מלטף את עורה הנעים ורואה את עיניה נעצמות בעונג בעקבות המגע הקטן הזה, מגע שצימרר את כל גופם, "אני לא חושב שאני יכול לשכוח את כל מה שאני מרגיש כלפייך."
היא לפתע התנשפה ופקחה את עיניה הגדולות והיפייפיות להביט בו, "גם אני לא."
וזהו. זה היה האישור שהוא היה צריך ממנה. כריס לא חשב הרבה, התשוקה שלו אליה עיוורה אותו לחלוטין והוא לא יכל לעצור את עצמו מלהטיח את שפתיו על שפתיה היפות והמגרות עד כאב.
לעזאזל עם הכל.
הוא נישק אותה ברעבתנות, ואוונג'לין במקום להתרחק ממנו התקרבה אליו, ונישקה אותו בחזרה.
הם העמיקו את הנשיקה, דורשים זה את זה ומתמלאים בכוחות עצומים.
''אני רוצה אותך.'' הוא לחש לה בין נשיקה לנשיקה, קולו הצרוד הביע כמעט את כל רגשותיו, והוא התאפק שלא לקחת אותה ברגע זה לחדרה.
היא לא אמרה דבר, והיא גם לא הייתה  צריכה. גופה דיבר במקומה.
בראשו עלו תמונות של ליידי אנסטסיה, אביו, אחיו קייסיף.
הוא בכלל אמור להתחתן עם ליידי אנסטסיה, אין לקשר שלו עם אוונג'לין שום עתיד. כי בסופו של דבר הוא יהיה חייב להיות מלך, ואוונג'לין אפילו לא משרתת.
אבל באותו רגע, הוא דחף הצידה את המחשבות והשכל, ופינה מקום לרגש ולתשוקה שבערה בכל גופו.
כל כולו רצה אותה, הוא היה נואש אליה ברמה שלא יכל לתאר. וזה היה הדדי.
הוא הרים את גופה היפייפה בידיו, אוחז בה תוך כדי שהוא מנשק אותה ומוביל את שניהם לחדרה של אוונג'לין.
רק לילה אחד.
רק לילה אחד אחרון לפני שיצטרך להתמודד עם הכל.
רק אחד...
                 ~•~•~•~•~°~•~•~•~•~

פרק הבא יהיה הפרק האחרון לחלק הראשון!!!💕 התרגשות!!!😍🥰
רציתי לשאול אם תרצו לעשות פרק שאלות-תשובות בסוף הספר? אשמח אם זה מעניין פה מישהו שיש לו שאלה אליי בנוגע לסיפור/לעלילה/אליי/או סתם שאלה... שיגיב פה ויכתוב שהוא רוצה פרק שאלות-תשובות.
אם יהיו מעל שש אנשים שרוצים אני אודיע בפרק הבא שיש ושם תוכלו לרשום את השאלה/שאלות שיש לכם(: מוזמנים להרגיש הכי חופשי שבעולם ולשאול כמה שבא לכם מה שבא לכם, גם את השאלות הכי הזויות שלכם... אני עונה על הכל😉
מה שבא לכם🥰⁦❤️⁩💞
נ.ב-
בנוסף להודעה האם יהיה פרק שאלות או לא, יהיה מחר הסבר לגביי החלק הבא של הסדרה (מתי הוא יעלה וכ'ו...) אז אין צורך לשאול😘😉
אוהבת מלאאא⁦❤️⁩ קאסיה💞🥰