מעל כולם

פרק שבע

~ ~ ~
״פסססטט טורי״ אמרה לי מאיה
״מה?״ שאלתי אותה
״את ורובין זוג?״
״למה את חושבת ככה?״ השבתי לחוצה ובנתיים רובין הצתרף לשיחה.
״מאיפה הבאת את זה?״ הוא שאל אותה,
״שום מקום״ היא אמרה והביטה בריצפה.
״מאיה?״ שאלתי בחשד.
״רובין טורי! נמאס לי מההתנהגות שלכם בזמן האחרון לכו למשרד הנהל״ אמרה לנו המורה להיסטוריה. לכבודה של מאיה היא ניסתה לעזור ואמרה למורה שהיא דיברה אבל המורה התעקשה שנלך אז קמנו מהמקומות שלנו ויצאנו למסדרון.
״אתה לא לחוץ?״ שאלתי אותו,
״למה שאהיה לחוץ?״ הוט שאל,
״בגלל המנהל...״ הסברתי.
״הוא לא יודע ש אנחנו יודעים ואני גם לא חושב דהוא יודע עלינו״ הוא אמר לי והרגיע אותי אבל הפחד קינן בתוכי מחכה לצאת החוצה.

״רובין טורי? מה קרה?״ אמר הנהל אחרי שנכנסנו בדלתו.
״שלחה אותנו אליך המורה...״ אמרתי.
הוא הסיט את ידו וסימן לנו להתיישב.
לפתע הוא קם מכסאו והלך לדלת, הסתכלתי על רובין וראיתי עד כמה הוא נלחץ.
המנהל נעל את הדלת.
קפאתי במקומי וידי לחצו על הכיסא וקצות האצבעות שלי הלבינו.
״שלום רובין וטורי״ הוא אמר. ״אני יודע מי אתם ואתם יודעים מי אני״ הוא המשיך.
״ועכשיו תורידו את המשקפיים שלכם״ הוא אמר בקול מצווה.
הסתכלתי עליו במבט מבולבל אך רובין שלידי התחיל להוריד את משקפיו. ברוב חוכמתי הגדולה! צעקתי ״רובין לא!״ ותפסתי במפרק כף ידו והחזרתי את משקפיו למקום שהתחילו לרדת למטה.
״איך זה אפשרי?״ הוא מלמל לעצמו
״תשחרר אותנו עכשיו!״ אמרתי והחזקתי בידו של רובין מוכנה לקום ולברוח.
רובין עדיין לא דיבר. ״אני לא יכל לשחרר אתכם אני מצטער.״ הוא אמר וקם מכיסאו, תפס לרובין במפרק כף היד השניה וגרר אותו אחריו מחוץ לדלת.
״לא!!״ צעקתי וניסיתי להמשיך להחזיק בידו של רובין אבל המנהל היה חזק יותר ממני ואני נשארתי מאחור, נעולה.
איך אני אברח? חשבתי. התחלתי לחפש דברים במשרד המנהל. פתחתי את המגירה
רגע רגע מה אני עושה??? אני חייבת לברוח! אבל לפני שהספקתי לעשות משהו הדלת נפתחה והמורה שלנו להיסטוריה נכנסה.
״יופי!! טוב שאת פה!! המנהל נעל אותי כאן!״ אמרתי לה ומבט אשיר תודה היה על פרצופי.
״את צריכה לבוא איתי״ היא אמרה.
״לאן?״
״למקום בטוח״
״טוב?״
ואז היא גררה אותי מחוץ למשרד אל החצר האחורית. עדיין התנהל שיעור ולכן אף אחד לא היה שם... מוזר בכלל שהיא לא בכיתה.
לפתע נקטעו מחשבותיי כל ידי מכה חזקה בראש מחפץ והתעלפתי.
~ ~ ~
מקווה שאהבתם💚💜💙