מעל כולם

פרק אחד עשר

נ.מ רובין
״עשר הדקות שלכם עברו״ ג'וזף אמר.
הבטתי בטורי וראיתי אותה שותקת. אני צריך להגיד הכל? אוף.
״אנחנו״ התחלתי להגיד
״אתם?״ הוא אמר
״החלטנו שנצטרף עליכם, הריי אנחנו לא רוצים להשאר בתא הזה לכל החיים שלנו״ אמרתי
״לפני שאני משחרר אתכם אני יגיד לכם כמה כללים. 1. לא מתחצפים אליי 2. לא בורחים, אתם יכולים לנסות אבל לי יש ניסיון של מאות שנים 3. באימונים לא הורגים אחד את השני אבל מותר לפצוע 4. אתם לא תצליחו לתקוף אותי אז גם אל תנסו 5. אתם תעשו מה שאני אומר ואם לא תצייתו אתם תהיו בבידוד או שתקבלו עונש. הבנתם?״
הנהנתי, טורי נשארה קפואה.
ראיתי אותו לוקח מפתחות ופותח את החדר או ׳כלוב׳, מבחינתי זה אותו הדבר תחליטו אתם איך נוח לכם לחשוב עליו.
לקחתי את מפרק ידה של טורי בחשש שתשאר לעמוד שם ומשכתי אותה מעבר לדלת. עמדנו שם מול ג'וזף וראיתי חיוך קטן על פניו. ״מה עכשיו?״ שאלתי, ״עכשיו אתם באים איתי״ הוא אמר והוביל אותנו במסדרון.
נ.מ טורי-
לא הוצאתי מילה מאז שג׳וזף הגיע לחדר.
הוא לקח אותנו במסדרון, רובין החזיק במפרק ידי, ביום רגיל הייתי מעיפה את ידו, אבל עכשיו משום מה... נתתי לו לגרור אותי במסדרונות.
״את בסדר?״ הוא לחש באוזני, ״כן.. פשוט זה הרבה לעקל״, ״אני יודע״. המשכנו ללכת עד שהגענו לדלת עץ גדולה בצבע חום. ג'וזף פתח את הדלת ושם ראינו את חדר האימונים, אותו החדר שנכנסתי עליו בחיפוש אחר רובין.
בחדר ראינו במה גדולה ועליה שני ילדים נלחמים, מצידי הבמה היה מתווח חץ וקשת ומזרונים שככל הניראה משמשים להיאבקות או משהו אחר, היה שם גם חבלים שהשתלשלו מהתקרה וכלוב עם בעל חיים כל שהוא. באמצע החדר היה שולחן גדול וכיסאות. על השולחן היה דברים של רפואה, תרופות ובקבוקיי מים.
״כולם לבוא!״ אמר ג'וזף לחמשת הילדים שהתאמנו.
ראיתי פרצופים מוכרים, שלושת הילדים שפגשתי.
גייס, עדן ולילי. רק עכשיו שמתי לב אבל כשהסתכלתי כל לילי יותר טוב גיליתי שיש לה עיניים בשני צבעים, אפור וכחול, וואו.
בניהם היו עוד שתי בנות שלא הכרתי.
הם הגיעו והביטו בנו בבלבול, ״תכירו את טורי ורובין הם יצטרפו עלינו!״ ג'וזף אמר והילדים מחו כפיים חלקם מחייכים חלקם.. פחות.
הוא הציג את שמות הילדים ובניהם ילדה ששמה נופר בעלת עיניים ירוקות בהירות (מהממות כמובן) ושיער שחור ארוך שהגיע עד מותניה וילדה ששמה לילה בעלת עיניים שחורות מדהימות ושיער שחור מתולתל.
גייס ועדן הביטו בי בבלבול ולילי חייכה חיוך גדול.
שתקתי, חיכיתי שמיהו יגיד משהו.
״כאן זה חדר האימונים ופה אתם תתאמנו כל יום לקראת המשימה שאני יקצה לכולכם״ הפעם הוא הפנה את מבטו גם לשאר הילדים. ראיתי את מבטיהם התוהים מה הם יצטרכו לעשות, הרגשתי שהם כמוני בעיניין הזה ׳מגששים בחושך׳.
״עכשיו תתאמנו עוד עשר דקות יערך הקרב היומי. נופר את השופטת.״ אמר ג'וזף, ראיתי את מבטה נופל, אני מניחה שהיא רגילה לתפקיד שלה.
״עדן אתה מנחה את רובין וגייס אתה תנחה את טורי״
שניהם הנהנו.
נ.מ רובין-
עדן ניגש אליי ״אז אני עדן ואתה רובין״, ״כן״, ״בוא אני יראה לך את הנשקים. תצטרך לבחור לך נשק״, ״אני לא צריך נשק״ אמרתי, ״כדי לשרוד כאן תצטרך, תאמין לי״ הוא אמר. ״טוב״ לא כזה אכפת לי.
הלכתי לאחת הפינות ושם היו ערמות של נשקים, מזווית עיני ראיתי את עדן מתבונן בי ״תקשיב... אני די רוצה לבחור נשק לבד, גורם ההפתעה וזה״ אמרתי לו, ״בטח״ הוא אמר ומבט סקרני על פניו.
חיפשתי סכין קטנה והינה מצאתי! בקריאת ניצחון בראשי חטפתי את הסכין והכנסתי אותה לגרב שלי לשליפה אוטומטית במקרה סכנה.
התקדמתי חזרה לעבר עדן. ״מה עכשיו?״ שאלתי, ״עכשיו תתאמן עד שג׳וזף יגיע״, ״טוב״ אמרתי והלכתי לשק האיגרוף שהיה קרוב אליי והתחלתי לחבוט בו, מוציא את כל תחושת התסכול והעצב עד שירד ליד אחת שלי קצת דם אבל זה לא הפריע לי להמשיך לחבוט.
נ.מ טורי-
גייס לקח אותי לבחור נשק. ״איזה נשק תרצי?״ הוא שאל. העיניים שלו זה הדבר היחיד שהצלחתי להתמקד בהם. העיניים היפות שלו.
עיניים חומות בצבע דבש. ״מה?״ שאלתי מבולבלת, ״איזה נשק תרצי״ הוא חזר על השאלה, ״אמממ אני לא בטוחה״ עברתי בין הנשקים שלפתע ראיתי פיגיון לבן שחרוט עליו המילה ״ revenge״ ׳מתאים לי׳ חשבתי.
לקחתי את הפיגיון ושאלתי ״איך אני יכולה לשים אותו עלי?״, ״תקחי״ הוא אמר והושיט לי נדן בצבע כסף התואם לפיגיון. חגרתי את הנדן עליי והכנסתי את הפגיון עליו. סידרתי את שיערי ושאלתי ״מה עכשיו״, ״עכשיו מתאמנים״ הוא השיב והלך לקצה השני של החדר למטווח החץ וקשת.
לידי היו חבלים והחלטתי שזה הכי קל והתחלתי לטפס. בהתחלה היה לי קשה והידיים שלי כאבו אבל הצלחתי להגיע עד למעלה והחלטתי לקפוץ לחבל הבא. קפצתי. נפלתי. ״אהה״ אמרתי והתחלתי ליבייב על הקרקע מחזיקה בזרועי. רובין רץ אליי וגם נופר. ״מה קרה???״ הוא שאל בלחץ. ״ה.. ה.. הציפורן שלי!!!!״ צעקתי. נופר לקחה את ידי והסתכלה עלייה. ״אוי! טורי את בוכה בגלל ציפורן! תראי את היד שלך!״ הסתכלתי על ידי וראיתי אותה עקומה לגמרי כניראה בגלל זה כל כך כואב לי. ״מה קרה ליד היפה שלי!!!!!״ צעקתי. ״שמיהו יתקן את זה!״, נופר הניחה את ידיה על ידי והסתכלה לתוך עיניי ולכן יישרתי מבט אלייה ולפתע ידי חזרה למקומה. ״תודה״ אמרתי, ״את יכולה לתקן לי גם את הציפורן?״ שאלתי והיא רק צחקה והלכה משם. רובין פעזר לי לקום, ״את בסדר?״ הוא שאל, ״כן עכשיו כן חוץ מהציפורן שלי״, ״היא תגדל״, ״כן..״.
ואז ג'וזף נכנס ובידו לפטופ שעליו סימן ומילה בשפה שלא הכרתי.
״ועכשיו לקרב היומי!״ הוא אמר ובא למחוא כפיים אך המשיך לגונן על הלפטופ שלו.
_____
מקווה שאהבתם כי כתבתי לכם 842 מילים!!!!!!😍💞
אז בפרק הקודם אמרתי שאני יעלה פרק רק אחרי 2 הצבעות אבל לא התאפקתי😄
עכשיו באמת אני יעלה פרק הבא אחרי לפחות 2 הצבעות😂
מה אתם חושבים שיש בלפטופ של ג'וזף?