12. לעולם אל תפחידו פריט לבוש (אזהרה- תוצאות לא ידועות למישתמש)

1.6K 80 29
                                    

נקודת מבט: פרסי

אחרי מה שקרה עם מאלפוי עשיתי החלטה ביני לבין עצמי שאני הולך להציל לפחות אותו.

הוא הזכיר לי את לוק בצורה מסוימת, אבוד ומבולבל אבל הוא לא רע כמו שמישהו בלי ניסיון עלול לחשוב (למרות שהמראה החיצוני שלו וההתנהגות שלו מזכירים לי את אוקטביינוס...) - אני הולך להציל אותו מעצמו.

לא הצלחתי להציל את האחרים אבל הפעם אני חייב להצליח, אני לא רוצה לחזור על המקרה של לוק.

הפעם על בטוח, הפעם אני בטוח הולך לעזור לו להבין שהוא נמצא בנתיב הלא נכון.

בזמן שהייתי שקוע במחשבות הגיע הזמן בשבילנו להחליף לגלימות האלה.

אישית אני חושב שהדבר הזה מיותר לחלוטין, כלומר אני רק יכול לנחש כמה קשה להילחם עם הדבר הזה שלא נדבר על זה שזה פשוט נראה מגוחך, אבל נראה שאני היחיד שחושב ככה... בכל מקרה לקח לי איזה חמש דקות כדי לשים את הדבר הטיפשי הזה ואחרי עשר דקות נוספות שבהן ניסיתי לשים את העניבה כמו שצריך (מי משתמש עדיין בדברים האלה? עוד סיבה למה קוסמים מוזרים כל כך) ויתרתי ופשוט תליתי אותה מסביב לצוואר שלי.

עד שסיימתי להחליף בגדים הרכבת כבר נעצרה לגמרי ורון והרמיוני יצאו כבר מהתא, בטח עוד אחד מהתפקידים שלהם בתור מדריכים...

בכל אופן אני, ג'יני, נוויל, לונה והארי יצאנו מהרכבת לכיוון של כרכרות כאלה או משהו בסגנון... בכל אופן כשהתקרבנו עוד קצת ראיתי יצורים מוזרים בצורה של סוסים עם כנפיים של עטלף רק שהם לא היו בדיוק סוסים, לא היה להם בשר ככה שיכולת לראות את העצמות שלהם דרך העור השחור שלהם, בקיצור זה נראה כאילו אבא שלי והדס יצאו לשתות פעם ביחד והשתכרו וזה מה שקרה בסוף...

'ניק יאהב את הסוסים האלה.' חשבתי לעצמי.

שמתי לב לזה שלגמרי איבדתי ריכוז ופשוט עמדתי ובהיתי בסוסים וקיללתי ביוונית עתיקה בשקט מחפש את האחרים, ראיתי שהארי עצר כמה מטרים לפני ובוהה בסוסים במבט מוזר כאילו הוא מעולם לא ראה אותם קודם, מה שלא יכול להיות בגלל שהוא לומד כאן כבר די הרבה זמן אם אני לא טועה.

בכל אופן התקדמתי לכיוון של הארי ורון שהרגע הופיע ליד הארי ונראה שהם היו שקועים בשיחה לגבי משהו, נעמדתי לידם אבל נראה שהם לא שמו לב אלי עדיין.

"אדון צעיר," שמעתי מישהו אומר והסתכלתי מסביב מחפש מי אמר את זה, המבט שלי התמקד בסופו של דבר ביצורים שמשכו את הכרכרות.

"זה כבוד לפגוש אותך אדון צעיר," הם אמרו שוב, עכשיו כבר הייתי בטוח שאלה היו הם ואני לא יודע למה אבל המחשבה שהם יכלו לדבר איתי קצת הלחיצה אותי, כאילו אני מבין את כל הקטע הזה עם הסוסים כי אבא שלי יצר אותם וכל זה אבל משום מה חשבתי שהסוסים האלה שונים, אולי בגלל שהם נראו קצת כמו סוסי השלדים שניקו יכול לזמן.

הנכד של וולדמורטWhere stories live. Discover now