"תאהבי אותי" הוא התבונן בעיני, והתחנן, "תאהבי אותי ואני מבטיח שאחזיר לך אהבה, אני לעולם לא אפגע בך. לא שוב" אני מתבוננת בעיניו, אותן העיניים שמשכו אותי אליו מלכתחילה וכל מה שאני מרגישה זה ריקנות "לא." אני אומרת ורואה את ליבו נשבר, הוא עשה את זה. לא...
- נקודת מבט לילה- "אבל זה לא הוגן! למה בגלל שאתם תעבדו בדברים אחרים אני צריכה לסבול למה אני לא יכולה להשאר אצל סבא?" שאלתי בעיניים מתחננות "לילה, מתוקה תביני אותנו את לא יכולה להשאר בבית של סבא וזהו. עכשיו לכי תארגני את הדברים האחרונים הטיסה שלנו עוד כמה שעות" היא אמרה ואני כבר וויתרתי, במשך חמישה חודשים ניסיתי לשכנע אותם לתת לי להשאר אצל סבא, אבל לא, העבודה החדשה חשובה יותר. חשובה יותר מהאושר של הבת שלהם. התקשרתי לחברה היחידה שעוד הייתי לי בבית הספר, "היי" אמרתי ללא רוח חיים בקולי, נשמעתי כמו זומבי "היי! מה קורה בסוף? את טסה או לא??" היא שאלה "אני... טסה.." אמרתי את המילים, או יותר נכון ירקתי אותם מפי, שנאתי את העובדה שהפסדתי. הפסדתי את המקום בו נולדתי, הפסדתי את החופש והכי גרוע הפסדתי את הזיכרון היחיד שהיה טוב פה. "טוב תקשיבי אני לא יכולה לדבר עכשיו אז תתקשירי אליי יותר מאוחר טוב" היא אמרה במהירות וניתקה, ריילי הייתה החברה היחידה שנשארה לי אחרי כל מה שקרה בבית הספר, היא ילדה חייכנית עם שיער חום ועיניי דבש היא טיפה שמנמונת אבל היא פשוט יפיפה. "אמא.. אני יכולה לצאת לשעה.." שאלתי "אבל לילה! הטיסה.." היא החלה לומר "אני אחזור בזמן מבטיחה! אני רק רוצה להפרד טיפה.." היא ראתה את העצב בעיני והבינה "אוקיי אבל תחזירי מהר!" היא אמרה ואני הנהנתי ויצאתי מהבית, בית קרקרע מרווח , שבנוי בדיוק על רכס קטן שמוביל אל הים, המקום האהוב עליי. עליי ועל סבתא. הגעתי אל הים והתחלתי ללכת טיפה על החוף, רגליי נוגעות במים בנעימים שמלווים כל צעד שלי, הים שלי. פשוט שלי. ניכנסתי למים בפעם האחרונה, וצללתי , נתתי לשקט של המים להציף אותי, יכולתי לשמוע את הצדפים שזזים מתחת לגלים ויכולתי לראות את הדגים הקטננים שוחים מסביב לרגליי, בודקים מהו היצור שנכנס לממלכתם. ואמרתי לים להתראות בפעם האחרונה. חזרתי הביתה הקלחתי וירדתי מחדרים עם המזוודה הענקים שאירגנתי, אומנם יש לי קצת בגדים אבל כל מה שהיה במזוודה היו הזיכרונות, של הים, של סבתא, שלו. של האדם שהכי שמחתי שאני לא אראה יותר. "לילה את מוכנה?" אמא שאלה אותי ואני רק הנהנתי, אוקיי בואי המונית מחכה לנו בחוץ" היא אמרה ויצאנו, שמתי את המזוודה בתא המטען והתבוננתי פעם אחת אחרונה בבית ובים, להתראות. ************ הטיסה עברה במהירות יחסית והגענו, קנדה טורנטו, מהחופים הנעימים של מליבו הגענו את קנדה השלגית, אלוהים אני שונאת חורף. תמיד הייתי טיפוס של קיץ, "לילה! סול!" שמעתי מישהו צועק משער נמל התעופה "מותק!" אמא שלי ענתה, אבא שלי התקרב אלינו בריצה וחיבק אותנו כל כך חזק שהייתי בטוחה שהריאות שלי יתפוצצו "אבא! אוויר!" אמרתי מתוך החיבוק והוא ואמא צחקו, היה נחמד לראות את אבא אחרי כל כך הרבה זמן, בגלל שאבא קיבל את הקידום הוא עבר לקנדה לפנינו אז לא ראיתי אותו ארבעה חודשים, "בואו אני אקח אתכן הביתה" הוא אמר את המילה האחרונה וחלחלה עברה בגופי. זה לא הבית. ************* -יום למחרת- אתמול היה נחמד אבא לקח אותנו למסעדה אכלנו דיברנו וצחקנו, אבל לא משנה מה עשינו ההרגשה הזאת לא עזבה אותי, ההרגשה של הטעות. עשינו טעות. "לילה קומי היום הראשון של בית הספר" אמא צעקה לי מלמטה, ואני קמתי בלית ברירה הלכתי לשירותים בבית הגדול הזה, כן שחכתי להגיד הקידום שאבי קיבל הוא ענק, אז הביאו לו גם בית חדש , וכשאני אומרת לבית אני מתכוונת לארמון! בחיי המקום הזה ענקי ואתמול הלכתי פה לאיבוד לפחות חמש פעמים. התארגנתי והתלבשתי
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
בבית הספר אין תלבושת אחידה למזלי! אני שונאת שכולם הולכים באותה התלבושת, זה פשוט משעמם. ירדתי למטה לריח החביתה שאמא הכינה, "מאמיק זה מריח נפלא" אמרתי לאימי ונישקתי אותה למצחה כהתקדמתי לכיוון הדלת "אבא יגיע אחר הצהריים ונלך למסעדה היום טוב? אז לחזור ישר הביתה אחרי בית הספר ויום טוב מתוקה" היא אמרה ואני המהמתי בתגובה ויצאתי, עליתי על האופנוע שלי, כן כן יש לי אופנוע, הדבר היחיד שהצלחתי להשכנע את אמא שלי עם המעבר הזה, שאני אבוא איתה רק אם אני אקבל את האופנוע שלי. ונסעתי לבית הספר. **** "שלום אני התלמידה החדשה" אמרתי למזכירה מבוגרת שישבה על המחשב, היא הרימה את עיניה ובחנה אותי בקפידה , "מה שמך?" היא אמרה בקול חביב, "לילה" עניתי בקצרה "לילה מה?" "לילה סהר" אמרתי והיא כמעט נחנקה מהקפה שלה, הנה זה מתחיל "את הבת של לאונרד סהר?" "כן" עניתי ללא כל חשק, הדבר האחרון שאני רוצה שאנשים יתהנגו אליי ביחס מועדף בגלל אבי, אם שחכתי לומר אבא שלי הוא איש עסקים מצליח שהקפיץ את החברה שעבד בה ברמה מדהימה כך שכרגע הוא מנהל שותף בחברה והם מגלגלים עשרות מילוני דולרים בשנה, אז כן אפשר להגיד שהמשפחה שלי עשירה, ואפילו מידי. "את בכיתה י-5' בהצלחה מתוקה" המזכירה אמרה בחביבות יתר. אני שונאת את זה. הגעתי לכיתה שלי, ובאיחור. על היום הראשון! כל הכבוד לילה, פתחתי את הדלת ושאלתי במבוכה את המורה אם אני יכולה להכנס "כן, אבל לא לאחר בפעם הבאה" היא אמרה ואני הנהנתי במהירות "תלמידים תכירו זאת לילה," היא רצתה גם להגיד את שם המשפחה שלי ואני קטעתי אותה "לילה, רק לילה" היא בהתחלה הסתכלה עליי במבט מבולבל ואז הבינה, והמשיכה "לילה תתחיל ללמוד בכיתתנו, אז אני מצפה שאתם שתתנהגו אליה יפה" היא אמרה "לילה יש מקום ליד מלודי, את יכולה לשבת לידה" היא אמרה וסימנה ילדה שנראתה מתוקה ממש , היא הייתה גבוה ורזה, ועיניה היו ענקיות ממש עיני עופר, היו לה עיניים חומות ושיער חום שטני, היא הייתה יפיפה "היי! אני מלודי" "לילה" וכך העברתי את השיעור הראשון שלי, דיברתי המון עם מלודי וגיליתי שיש לנו המון במשותף, והתחלנו להתחבר אחת לשנייה , אני מקווה שהשנה תיהיה טובה. אני כל כך כל כך מקווה.
היי!!! אז זהו, זה הפרק הראשון! סיפור חדש התחלה חדשה, מקווה שתאהבו! אומנם הסיפור יהיה פחות פנטזיה אבל הוא יהיה רומנטי ומותחן ממש! אני מקווה שאעלה פרק כל יום שני, רביעי וחמישי וזהו, אל תשכחו להצביע ולהגיב ואם מישהי לא קראה יש לי גם סיפור אחר שנקרא "השטן ואני" אז תקראו גם אותו! ביי אהובות❤😊
