one day maybe

קמע מזל

-נקודת מבט לילה-
קמתי... עם כאב ראש מטורף שמאיים לפצח את מוחי, הייתי על מיטתי כשמלודי יושבת לצידי ודרק עומד למרגלות מיטתי , "מה קרה" שאלתי בקול שבור, ממתי הקול שלי נשמע ככה? " את איבדת הכרה בנהר! הבהלת אותי כל כךך!" מלודי אמרה לי בקול נוקשה ויכולתי לראות כמה מפוחדת היא הייתה, "למה אתה כאן" שאלתי ופניתי לדרק "את איבדת הכרה ונלחצתי, זה הכול." הוא הסתובב ופנה ללכת אך פתאום נעצר, "מה" אמרתי ללא סבלנות, אני לא אוהבת את זה, אני לא אוהבת את מה שהוא גורם לי להרגיש, צד אחד שלו הוא רך ונעים והוא דואג לי ובצד השני שלו הוא פשוט נוראי! הוא סטוציונאר, ומנצל אנשים, הוא מאיים על אנשים ובאמת עושה להם גיהנום ומה שאני הכי שונאת זה שאני פשוט לא יודעת איזה צד שלו הוא דרק האמיתי, והכי מוזר הוא שאני בטוחה שהכרתי אותו פעם, אני בטוחה שאני ראיתי את עיני הים שלו ואני בטוחה שגם הן היו שלי פעם אבל איך? ומתי?? "מי נתן לך את זה?" הוא שאל בקול שקט אך רציני "נתן מה?" שאלתי כלא מבינה, מה הוא רוצה עכשיו? "את השרשרת" הוא אמר והרים את השרשרת שהייתה לי על השידה שצמודה לארון "אל תיגע בה!" אמרתי וקפצתי ממטתי, אף אחד לא נוגע בקמע המזל שלי! "אני לא יודעת מי נתן לי את השרשרת... מה שאני כן יודעת שאסור לגעת בה, אסור לאף אחד לגעת בה! היא שלי! אסור לי לאבד אותה. התחלתי לבכות, מעולם לא בכיתי ככה ואני אפילו לא יודעת ממה, הרגשתי מתוסכלת, מתוסכלת מהעניין שהשרשרת הזאת הייתה לי כל כך חשובה ואני לא מאיפה השרשרת הזאת הייתה כל כך קרובה לליבי ואני אפילו לא יכולה לדמיין מי הביא לי אותה , אני רק יודעת שהיא חשובה לי אבל שהיא הביאה לי גם צער וכאב.

דרק הסתכל בעיני ומחפש שם משהו, משהו שאני לא יכולתי לתת לא, ראיתי בעיניו את התקווה הזאת, את הציפייה למשהו שיקרה, אבל כלום לא קרה כי מוחי לא ידע מה לחפש.
לבסוף הוא רק אמר "מצטער" ויצא מחדרי כשאני המשכתי להתפרק על כתפה של מלודי, על כל זכרונותיי ועל כל התסכול שלי.

-נקודת מבט דרק-
ראיתי אותה. השרשרת שלי. "אל תאבדי אותה טוב" זה היה המשפט שאמרתי לה כשהבאתי לה אותה, שרשרת מדהימה, האבן של המזל שלה, אבן שמסמל קשתים(חודש דצמבר) תואמת לזוג העגילים שהוריה קנו ליום הולדתה 17.12 יום קדוש שבו נולדה, אבל היום הארור בו איבשתי אותה... היא שמרה את השרשרת והגנה עליה, באותה השנייה כשהתחילה לבכות הייתי בטוח שהיא זכרה, הייתי בטוח שהיא יודעת! אבל לא.. היא רק נאחזה בכמה רגשות שלא ידעה להסביר למה הם אצלה.

איך אני הולך להחזיר אותה אלי?!
אני רוצה להזכר!!

הייי!!! זה הפרק להיום!! מקווה שאהבתן אל תשכחו להגיב ולהצביע!! פרק הבא ביום חמישי
מוקדש לאהבת חיי ולחברה הכי טובה שלי יהודית, מתה עלייך ביץ שלי. כל הסיפור הזה מוקדש לך.❤❤