one day maybe

מה הוא רוצה?

-נקודת מבט דרק-
היא הייתה שם, מתחת למפל הזה כל כך יפה, היא נראתה כמו בתולת ים שהייה במקומה, במים. לא יכולתי להוריד את עיני ממנה, איך לעזעזל נתתי לה ללכת ממני?! לא... אני גרמתי לה ללכת, או יותר נכון לברוח, אני עשיתי כל מה שיכולתי כדי לפגוע בה וכדי לאבד אותה ואין לי אפילו זכות להלחם עליה עכשיו אבל... זה מה שהמוח שלי אומר לי, אבל הלב? החב שלי צועק לי ללכת אליה ופשוט לחבק אותה, הוא מתחנן בפניו ללכת לדבר איתה הוא זועק בקולי קולות כמה הוא רוצה את מחיצתה אך מוחי משתיק אותו, מאלחש את התחננויות, וסותם את הזעקות. אסור לי להתקרב אליה, לא עוד פעם. אסור לי להמשך אליה כי אני אפגע בה שוב, והפעם? הפעם אני חושש שהיא לא תוכל לחזור לעמוד על רגליה שוב.
"שבי פה ואל תזוזי!" צרחתי עליה כשהלכתי להביא לה לשתות, לא יכולתי לשאת את המחשבה שגברים אחרים יסתכלו עליה כי היא שלי, היא האחת שלי, היא האהבה שלי, היא לילה שלי. אם היא רק הייתה יודעת כמה שלי היא.
אבל היא לא זוכרת אותי ואם כן זכרה היא הדחיקה את זה לפינה אפלה במוחה, אני לא יכול אפילו לבוא ולהגיד לה שאנחנו מכירים אני לא יכול אפילו לבוא ולומר לה שלום בכלל, כי בגללי היא במצב הזה, ולראות אותה כל יום, עם חיוך מזוייף על פניה, מנסה לרצות את כולם, מנסה להיות לילה סהר, הבת המושלמת של האיש העשיר ביותר, זה מתיש אותה אני יכול לראות את זה, אם רק יכולתי לחזור בזמן. אילו רק יכולתי לחזור לאותה השנייה ארורה, אותו המקום שהכול נהרס בו, ולומר לה כמה אני מצטער אולי לא היינו במצב הזה, אולי עכשיו במקום לקחת את אמה לחיקי, במקום לחבק אותה, לנשק אותה ואפילו לעשות יותר, במקום אמה שאין לה שוב מקום בליבי אלא רק עיניי חושקות בה, במקום אמה. אולי הייתה לילה. אולי, אולי יום אחד... יום אחד טהור ונפלא אני אוכל לחבק את לילה ולנשק את שפתיה הנעימות, ללטף את שיערה השחור והארון שרק אני יודע למה הוא ארוך כל כך, אולי יום אחד וזה יקרה ובנתיים כל מה שנותר לי לעשות זה לקוות, כי בכל זאת התקווה מתה אחרונה.

היי!! אז זה הפרק של היום מקווה שאהבתן, כןכן זה רק מנקודת המבט של דרק יאייי. אל תשכחו להצביע ולהגיב!!! אוהבת מלא מלא