one day maybe

זיכרון אבוד

-נקודת מבט לילה-
רצתי כל הדרך הביתה, מתנשפת וחסרת כוחות כשהגיע עוד פעם התקף, מאז הנשיקה היו לי כל כך הרבה התקפים... אני מקוטעת נשימה כשהצילצול הזה מחריש את אוזני וגופי נוטף זיעה קרה כשאני רואה במוחי שוב תמונה... דרק? מה אבל זאת לא תמונה מתחילה השנה מה..? ממתי היא? והוא נראה פה צעיר יותר? מה הולך כאן?!
"לילה? יש לך מבקר" סבא צועק ממרוד המדרגות ואני שומעת צעדים לחדרי "לא! שאף אחד לא יכנס לי לחדר! א..אני לא מרגישה טוב!" אני מנסה לצעוק אבל מה שיוצא מגרוני הוא בקושי לחישה
"לילה? אני נכנס" שמעתי את קולו של דרק
-פלאשבק-
"היי אני דרק" אמר נער גבוהה יחסית ים עיני ים, נשבתי בעיניו מהשנייה הראשונה.
"היי אני לילה" אמרתי בחיוך, והנער החזיר לי חיוך ובאותה שנייה הפרפרים החלו להעופף
-סוף פלאשבק-
"לילה?! היי! מה קורה לך?!" הוא צועק ומכניס אותי ליותר לחץ "זה.. זה כ..כלום, א..אל תצעק" אני אומרת ואין לי אוויר אני נחנקת.
עוד תמונה. אני ודרק מחזיקים ידיים, רגע מה?! אני והוא מחזיקים ידיים?
עוד תמונה. אני ודרק מתנשקים.
עוד תמונה. אני בורחת מדרק
ומשם הכול חשוך...
אחרי שהתמונות הופסקו הצלחתי להתחיל לנשום, לקח לי כמה דקות טובות להתחיל לנשום רגיל "מי אתה?" אני אומרת עם מבט מלא בבלבול "מה זאת אומרת מי אני? אני דרק שכחת?" הוא אומר אך נשמע לחוץ "דרק סילברבג... אתה, אתה.. האהבה הראשונה שלי ואתה.. אתה פגעת בי! אתה שברת לי את הלב!" אני אומרת המומה מעצמי שבכלל זכרתי.. התאונה, הכול! הכול קרה בגלל שהוא פגע בי!
עיניו הפכו לשחורות ופיו נפער "את.. את זוכרת?! " הוא אומר בפחד, "כן. אני זוכרת, עכשיו אני זוכרת הכול, צא לי מהחדר" אני אומרת וקולי נשמע קר כקרח
"לילה בבקשה תני לי להסביר" הוא אומר
"אין מה להסביר. אתה פגעת בי, אתה שיחקת בי."
"לא! אני מעולם לא שיחקתי בך!" הוא אמר ויכולתי להשבע שיש דמעות בעיניו
"מאוחר מידי דרק, אתה לעולם לא תקבל אותי בחזרה" אני אומרת וכשהוא מנסה להגיד משהו בחזרה, להתחנן שאני אקשיב עוד הצבעתי לכיוון הדלת "הדלת שם, תלווה את עצמך החוצה, אני לא מרגישה טוב אז בבקשה רק לך" אני אומרת ודמעה בוגדנית אחת ירדה על לחיי, אני שונאת את זה
ואני שונאת את דרק סילברבג.

היי!!! אז זה הפרק של היום!!! מקווה שאהבתן וכמו תמיד זה מוקדש ליודה שלי❤❤
אל תשכחו להצביע ולהגיב!!