one day maybe

הנער עם עיני הים

-נקודת מבט של הנער עם עיני הים-
מהרגע שעיני נפלו עליה הבנתי, היא האחת.!
זאת היא, אבל האם היא עדיין זוכרת אותי? עבר יותר מידי זמן מאז וגם... מה שעשיתי היה בלתי נסלח.. אני מקווה שאולי אולי יום אחד...

-נקודת מבט לילה-
"הוא כל הזמן בודק אותי" אמרתי למלודי, "מי" היא שאלה ובדקה את הסביבה "הוא. זה עם העיניים הכחולות חבר של אמה" אמרתי בקצרה ובתגובה מלודי חייכה, "את יודעת אחותי, זה שהוא בודק אותך אומר שאת מוצאת חן בעיניו" היא אמרה וחיוך קטן ניצץ על פניה, למה היא חושבת ככה? כאילו כן אני מודעת לכך שאני יחסית יפה אבל אין בי שום דבר מיוחד אני הכי רגילה שאפשר להיות, כלומר יש לי שיער שחור גלי, שמגיע עד המותניים שלי ועיניים שחורות גדולות וזהו, אין בי שום דבר מיוחד... אז למה? "מלודי, אין בי שום דבר מיוחד" אמרתי , ואחרי שנייה התחרטתי שדיברתי בכלל כי באותה השנייה היא פשוט התחילה לצרוח עליי שאני הבחורה הכי יפה שהיא אי פעם ראתה, ואני גם חייבת לדגמן או משהו ואני פשוט ניהיתי אדומה יותר ויותר, כי בשלב הזה כל בית הספר פשוט בהה בשתי הבנות ש"רבות"  "טוב טוב! נכנעתי, אני לא הולכת להווכח איתך יותר בסדר?" שאלתי ומלודי חייכה חיוך נצחון "כלבה" אמרתי וצחקתי, לא האמנתי אבל היה לי טוב, באמת היה לי טוב, לא היו כל מיני ירידות ולא כל מיני קטעים מגעילים מכל ילדי הכיתה, אבל מה אם זה יותר מידי טוב מכדי להיות נכון? אני מפחדת מזה כל כך.
"לילה? את מקשיבה בכלל?" מלודי אמרה בזמן שנופפה בידיה מול פני "המ.. אה כן כן בטח!" אמרתי וניסיתי להיות משכנעת, כמובן ללא הצלחה "כן ממש, את יודעת שאת שקרנית גרועה נכון?" היא אמרה "טוב לא משנה אנחנו הולכים היום לנהר את ריצה לבוא איתנו?" היא אמרה "כן! אבל איפה זה" אמרתי בהתלהבות, מאז שהגעתי לא נגעתי במים בקושי, כאילו כן התקלחתי וכזה אבל זה לא היה אותו הדבר זה לא היה ההרגשה הזאת של הטבע, ההרגשה של הבית. "אני אקח אותך אז אנחנו נגיע אלייך ונלך?" היא אמרה ואני קצת נלחצתי, מלודי עדיין לא יודעת מי אבא שלי.. "כן, אבל יש לי משהו לספר לך קודם.." אמרתי במבוכה "מה?"
"אמ.. אני מלודי סהר.. אבל שלי הוא לאונרד סהר.." אמרתי ומלודי הייתה בהלם "את.. כועסת?" שאלתי בחשש שאיבדתי את חברתי היחידה, אך במקום צעקה או כל מיני מזימות לנצל אותי היא פשוט קפצה עליי בחיבוק וצחקה "לכעוס עלייך את רצינית? על מה בגלל שאבא שלך מצליח? שטויות! כולם בבית הספר הזה עשירים את פשוט עשירה יותר" היא אמרה ומשכה את כתיפה, כרגע אני כל כך שמחה על מי שאני.
****
הגענו לבית שלי

ומלודי פשוט לא יכלה לסגור את פיה "תזהרי שלא יכנס לך זבוב בטעות" הקנטתי אותה היא רק דחפה אותי בצחוק "אמא אני בבית והבאתי חברה" צעקתי ברחבי הבית הענק, אמא שלי הגיחה תוך שנייה "היי! את בטח מלודי שלילה סיפרה לי עליה שלום!" אמי אמרה ומשכה את מלודי לחיבוק חם "היי גברת סהר" היא אמרה "אוי בבקשה תקראי לי סול" אמי אמרה עם חיוך חם על פניה "אמא אנחנו הולכות לנהר עכשיו טוב?" אמרתי ואמי רק הנהנה עלינו לחדרי והחלפתי שם בגדי, שמתי בגד ים שחור רגיל ומלודי שמה בגד ים לבן, שהיה מהמם על צבע השמנת של עורה, סיימנו להתארגן נכנסו למכוניתה ונסענו.
כשהגענו מצאתי המון פרצופים מוכרים מהכיתה והמון שלא "לילה תכירי! אלה סם, מייקל ודרק" מלודי אמרה והצביעה כל הבנים שאמרה את שמם , סם היה גבוה בעל רעמה חומה ועיניים ירוקות ומסת שרירים מטורפת ומייקל היה בדיוק ההפך נער ממצוע עם שיער בלונדיני ועיניים חומות והוא היה צנום יחסים ו.. דרק, האליל, הנער עם עיני הים, דרק.
"שלום" אמרתי בביישנות "היי" כולם אמרו ביחד ואני ציחקקתי טיפה "אז.. מה בחורה יפה כל כך עושה עם מלודי?" סם שאל ואני הסמקתי, ומלודי רק צרחה עליו על כמה הוא פדחן "טוב ליל, בואי נוריד את הבגדים וניכנס" היא אמרה וכך עשיתי הורדתי את שמלת החוף השחורה שלי וניכנסתי איתה למים, חאט לאט הבחנתי בכל הפרצופים של הבנים אך התעלמתי רק מפרצוף אחד לא התעלמתי, דרק. פרצופו היה כול כך כועס ואני לא יודעת אפילו למה , התקרבתי אליו טיפה "הי.. עשיתי משהו שאתה כועס עליו אולי?" שאלתי בתקווה שיענה ונבהיר את חוסר ההבנה בינינו "לא. וזה גם לא עניינך." הוא ענה בקרירות ואני הייתי טיפה בהלם. אבל שיתפוצץ כנראה הוא לא שווה את זה אפילו. נכנסתי מתחת למפל הנעים שהיה המים היו מושלמים לא כמו מי הים המלוחים , אך עדיין נעימים בטירוף

היו כמה שריקות ברקע אך התעלמתי מהם עד שדרק תפס אתידי ומשך אותי "את יושבת כאן ולא זזה!" הוא אמר/נהם עליי בכעס והייתי המומה.
מי הוא חושב שהוא?!

היי!!! א. שבוע טוב
ב. אני מעלה את כל הפרקים בזמן אז משום מה הוא לא מעלה נורמאלי אז יכול להיות שתקראו את הפרק הזה באיחור של כמה ימים😅 אז עדיין אל תשכחו להבציע ולהגיב!! באמת תכתבו לי מה אתן חושבות!! אוהבת מלא מלא ולילה טוב יקירות!❤