one day maybe

בית ספר

-נקודת מבט לילה-
"תראי לי שנייה את המערכת שלך" מלודי אמרה לי , "אמ.. יש לך עכשיו שיעור אומנות! את איתי בשיעור, בואי נלך ביחד" היא אמרה ופשוט משכה אותי לתוך כיתה ישנה שכל מה שהיה בה הם עמדות עם קנבסים עליהם, כמה מכחולים פזורים על שולחנות אחדים שהיו שם, וצבעי גואש, המון צבעי גואש , מלודי משכה אותי לאחת העמדות ונעמדה קרובה אליי "שלום תלמידים, אני המורה לאומנות, גברת גרין, היום אני אתן לכם לצייר חופשי , כדי לבדוק מה הרמה של כול אחד מכם" היא אמרה והתיישבה ליד שולחן אחד "אמ.. המורה? את מסכימה אולי לשמוע שירים בזמן הציור?" שאלתי טיפה במבוכה "כן." היא ענתה מידי והמשיכה במעשיה, הוצאתי את האוזניות שלי מהתיק וחיברתי אותן לטלפון שלי ושמעתי את השירים שלי תוך כדי שאני מציירת. "וואו!" שמעתי מאחורי, לא הבנתי מיזה עד שהסתובבתי וראיתי את רוב הכיתה בוהה בציור שלי בהלם "את כל כך כשרונית!" המורה אמרה בהתרגשות ואני בכלל לא הבנתי על מה היא מדברת הריי אני רק ציירתי...
ואז הבנתי על מה היא מדברת

לא הבנתי בכלל מה ציירתי עד שהסתכלתי על הציור, זה היה מוזר כאילו הייתי בסוג של טראנס וכל מה שעשיתי היה רק להזיז את המכחול ואז פתאום הופיע ציור כאילו וואן גוך צייר אותו. מה קורה לי? אחרי שעה בערך שהמורה היללה אותי כאילו הייתי פיקאסו היה צלצול, סוף סוף הפסקת אוכל! "אני גוועת!" אמרה מלודי והוציאה לי את המילים מהפה , היא הובילה אותי לקפיטריה , ושם ראיתי אותו, אליל. פשוט ככה. הוא היה גבוהה בעל שיער שחור כליל והעיינים? הם היו הים, פשוט ככה הים , זה סחף אותי כמו שהגלים היו סוחפים אותי ולא יכולתי שלא לטבוע בהן

"אחותי את בוהה" מלודי אמרה וצחקה עליי , ואני בתגובה רק הסמקתי יותר "בייבי!" נשמעה צווחה(?) בקפיטריה וילדה בלונדינית עם עיניים יקורות קפצה על אותו הבחור, הבחור עם עיניי הים, "הנה זה שוב מתחיל.." מלודי מלמלה לעצמה "מתחיל מה?" שאלתי "בכל יום, אמה בוחרת ילדה להתעלל בה, אז נראה מי הילדה הזאת תיהיה הפעם" היא אמרה את שמה של הילדה בגועל. אמה.
"למה היא עושה את זה?" שאלתי בתמומתי הרבה "כי הילדה הכי עשירה בבית הספר, אז היא מרשה לעצמה וחוץ מזה חבר שלה מסכים לה, ומי רק פותח את הפה לומר משהו נחשב כמת" היא אמרה והצביע על הבחור עם עיניי הים. "את!" אמה צווחה ומשום מה הייתה לי הרגשה רעה לגבי זה, הסתובבתי וראיתי אותה מצביעה עליי, "את! בואי הנה" היא אמרה עם חיוך מגעיל על פניה, והבנתי אני הילדה שהיא הולכת להתעלל בה עכשיו. "לא לימדו אותך שזה לא מנומס להצביע על אנשים?" עניתי ופשוט המשכתי ללכת, אמה הביטה בי בהלם, כנראה לא הייתה רגילה שעונים לה , והבחור? עיניו ניפערו ומשהו היה בהם. לא הצלחתי להבין מה. "את עוד עונה לי?! את בכלל יודעת מי אני?" היא צעקה, אוי אלוהים יש לה קול מעצבן. "לא. וגם לא אכפת לי " אמרתי ומשכתי את כתפיי ושמעתי את מלודי צוחקת לידי , אמה התקרבה אליי בזעם ויכולתי לראות את לבן עיניה הופך לאדום "אם אני ארצה את תעופי מבית הספר הזה כבר עכשיו!" צעקה. זה מצחיק שהיא חושבת שזה יאיים עליי, אני רק מחכה לעוף מפה " לכי על זה, אני רק אודה לך" אמרתי עם חיוך על פניי , היא התעצבנה עוד יותר "בייבי! אתה רק הולך לעמוד שם ולא לעשות כלום?!" היא צעקה הוציאה את הבחור מההלם שהיה בו , הוא התקרב אליי בצורה מאיימת ואני זיקפתי את גופי,אם יש משהו שלמדתי זה לעולם לא לתת להם לראות שאני מפוחדת. " מי את?" הוא שאל בקול מאיים "לילה." עניתי בקצרה "לילה? טוב לילה" הוא התחיל לומר ואמר את שמי בלעג "אם את לא יודעת אף אחד לא מדבר ככה אל החברה שלי, אז או שתתנצלי או שחייך בתיכון יהיו גהינום" הוא אמר ואני ראיתי שכל מה שאמר הייתה רק הצגה, הוא מתכנן לעשות כלום " לא אכפת לי, תעשה מה שתרצה, לא כזה מזיז לי" אמרתי ומשכתי את כתפיי הייתי אדישה לכל זה הסתובבתי ויצאתי מהקפיטריה כשמלודי מתגלגלת מצחוק מאחוריי "אחותי, את.פשוט.מדהימה." היא אמרה בהערצה ואני רק גיחחתי " התמודדתי עם הרבה בריונים בחיי זה עוד כלום" אמרתי כשהיינו כבר בדלתות הקפיטריה ממשאירות את כולם מאחורינו בהלם, במיוחד את הנער עם עיניי הים.

היי! אז זה הפרק של היום!! העליתי את הפרק של מחר היום, אז הפרק הבא יהיה בחמישי מקווה שהאבתן ואל תשכחו להצביע ולהגיב
לילה טוב אהובות!!!