one day maybe

ירח שלי

-נקודת מבט לילה-
הזיכרונות פשוט ממשיכים לחזור, אין לי שנייה של מנוחה על הזיכרון הבא קופץ אל מול עיני, זה מרגיש כאילו אני חיה אותו כל פעם מחדש, אבל יש בהם משהו שונה, זה נרגיש כאילו כל פעם שאני "חיה" זיכרון יש שם משהו שמחכה שאני אפענח אותו...
*פלאשבק*
"לילה! לילה את באה?" אמר דרק עם חיוך על פניו בתחילת היער "כן.. אבל יש לי הרגשה מוזרה.." אמרתי לו, והוא רק הסתכל בי במבט מוזר "אוו אל תפחדי אני כאן איתך, האביר שלך ישמור עלייך" הוא אמר והצדיע "לפעמים אתה כזה טיפש" אמרתי מצחקקת, ונכנסנו ליער, בזמן שכל שאר החברה ממשיכים לספר בדיחות גרועות אני ודרק המשכנו לתוך היער, היינו רק שנינו, "לילה קר לך?" הוא שאל "לא האמת שלא" אמרתי ושיקרתי האמת שקפאתי מקור, אבל אני לא מאלה שמקבלות את הגקט, אני מאלה שמתמודדות עם הקור. "לילה תראי!" הוא אמר והצביע על אייל שלעס שיח קטן, אך כשנייה אחרי זה האייל ראה אותנו וברח, המשכנו עוד טיפה עד ששמענו נהמה חזקה, הסתובבנו לאט לאחור וראינו זאב ענק, ובענק הוא היה בגודל של דוב, שנוהם עלינו, ולאט לאט כל חבריי הלהקה שלו כבר הספיקו לכתר אותנו, אני לא יודעת למה לעזעזל החלטתי להתקרב אל הזאב אבל עשיתי את זה, התקרבתי אליו והתיישבתי על ברכיי והורדתי את ראשי, הכנעתי את עצמי בפניו, הודעתי לו שהוא האלפא, והזאב פשוט ליקק קלות את פניי והלך משם עם כל הלהקה. כשהזאב הלך הרמתי את ראשי וחיפשתי את דרק, הוא לא היה שם. הרמתי את ראשי למעלה והתבוננתי בירח המלא, הלילה היה ללא כוכבים והיה ירח מלא, זה היה הדבר הכי יפה שראיתי כשברקע הזאבים יללו, הזכירו לי שהם עדיין שם
*סוף פלאשבק*
מה? למה לעזעזל אני פשוט התיישבתי על הרצפה כהיה מסביבי להקה שלמה של זאבים?! ומה לעזעזל קרה שם? ולמה אני לא זוכרת את דרק איתי בתוך המעגל?

היי!! אז זה הפרק של היום, מקווה שאהבתם אל תשכחו להצביע ולהגיב!!
אוהבת מלא מלא!!