שלי לתמיד, ניית'ן//גמור

פרק ראשון-ההתחלה

ניית'ן פקח את עיניו והתבונן בחדרו בעייפות, 'אני רוצה לחזור לישון', הוא חשב.
הוא הסתכל במראה, שיערו הלבן נכנס לעיניו הכחולות, הוא שנא את איך שנראה, הוא היה חלש מדי, רזה מדי, לבן מדי ובכלליות, הוא חשב שהוא נראה נשי מדי.

הוא התבונן במותניו הצרות ונאנח, ׳אני חייב לעשות יותר כושר׳ חשב.
היום היה הראשון לספטמבר, יומו הראשון ללימודים. לבן השיער פיהק בעייפות, הוא התלבש במהירות ואירגן את המזוודה שלו, היום, הוא הולך בפעם הראשונה לפנימייה.

הוא שמע את המונית צופרת לו מבחוץ וחייך מעט, ׳אולי הפעם דברים יתחילו להסתדר׳ הוא אמר בליבו. הוא רץ במהירות במדרגות, כמעט ונפל. הוא נכנס למונית עם תיקו והנהג החל לנסוע.

לאחר כחצי שעה, הנהג עצר את רכבו. הוא הגיע למבנה גדול, המוני נערים נכנסו בריצה אל בית הספר, ניית'ן הסתכל בשעונו, כבר 8:15, ’אוי לא! אני מאחר כבר על היום הראשון!’ הוא נלחץ ורץ במדרגות, מרוב בהלה הוא פיספס מדרגה והחל ליפול אחורנית, הוא כמעט התנגש ברצפה הקרה עד שלפתע יד חזקה אחזה בידו והרימה אותו.

הוא הסתכל באדם שמנע ממנו ליפול, הוא היה גבוה ושרירי, בעל שיער שחור קצר, עיניו שחורות גם הן, הוא היה נראה מאיים אך נאה, נאה מאוד אפילו. הוא הביט בפניו במבט מאיים, קשה היה לפספס את נוכחותו המרשימה.

ניית'ן המסכן נבהל "ת...תודה." הוא מלמל ומיהר להיכנס לכיתתו. שחור השיער צפה בנער הקטן בחיוך ופנה לדרכו.

ניית'ן נכנס לכיתתו והתיישב באחד הכסאות מאחורה. ניית'ן היה תלמיד טוב, אך הוא העדיף לשבת במקום שקט ורחוק ממרכז העניינים. הוא הביט במקומו בסיפוק והמורה התחילה את השיעור.

***

השיעור הסתיים וכל התלמידים מיהרו להיכנס לחדר האוכל, ניית'ן התיישב עם כמה תלמידים, כמובן שהתעניינו בתלמיד החדש.

לבן השיער הרגיש כאילו מישהו צופה, אך לא יכל להצביע מי. הוא ניסה לאתר את חסר הנימוס בחדר האוכל עד שמבטו עצר בחרדה, זה היה... הבחור שעזר לו מקודם. הוא ראה שהנער הקטן קלט את מבטו וחייך.

ניית'ן העביר את יום הלימודים בקלות, הוא למד היטב ולא ניתקל בבחור המפחיד כל היום. ׳היום הזה היה הצלחה.’ הוא חשב בזמן שהלך לחדרו.
׳הינה זה! 306.׳ הוא חייך ונכנס לחדרו.

השעה הייתה שבע והנער התמים פנה לחדר האוכל, מחשבות רבות רצו בראשו, עד שלא שם לב והתנגש במשהו קשה. הנער הביט קדימה ורעד ׳לא הוא שוב.׳ חשב לעצמו.

שחור השיער החל להתקרב אליו ולשחק בשיערו, הנער הקטן הביט בו כלא מבין. הנער המאיים קירב את שפתיו למצחו ונישק את ראשו הלבן. ניית'ן האדים כולו, הוא קפא ולא יכל לעשות כלום. שחור השיער חייך אליו והתרחק.

לניית'ן נגמר התיאבון אז הוא נכנס חזרה לחדרו והלך לישון.

***

ניית'ן פקח את עיניו, יום חדש. הוא התארגן בזריזות ומיהר לצאת. תאליה, בת כיתתו, ישבה מחוץ לכיתה. תאליה היא ילדה נחמדה, בעלת עיני דבש ושיער בלונדיני, היא די נאה וטובת לב.

"היי תאליה!" ניית'ן קרא.
"הו שלום ניית'ן!" היא חייכה אליו.
"הממ... אפשר לשאול אותך שאלה?" ניית'ן שאל בחשש.
"כן בטח!"
"את מכירה את התלמיד בעל השיער השחור  והעיניים השחורות, גבוה כזה..."
" אתה מתכוון לאשטון? הו אל תתעסק איתו, הוא מסוכן, אומרים שאבא שלו הוא ראש המאפיה בניו יורק. פעם מישהו התגרה בו והוא שבר לו את היד."
ניית'ן התמלא חרדה "או-אוקיי תו-תודה תאליה!" הוא אמר ומיהר להתרחק.

הוא יצא אל חצר בית הספר התיישב על הדשא, וקרא מנגה (קומיקס יפני). הוא הרגיש יד גדולה מלטפת לו את הגב, הוא הפיל את המנגה מהידיים, והסתכל בחשש, זה שוב אשטון. הוא נישק את צווארו בעדינות ונגע בשיערו. "ב... בבקשה ת... תפסיק" הוא מלמל. "אני לא יכול." הנער המטריד לחש באוזנו "ל...למה?" שאל הקטן בחשש "כי אתה שלי..."