שלי לתמיד, ניית'ן//גמור

פרק שישי-לא נרדם

אומרים שכאשר בן אדם לא נרדם, מישהו בצד השני חושב עליו, וכאשר מחשבותיהם מתנגשות, גורלם נקשר זה בזה...

∆∆∆

"אני יוצא היום לנסיעת עסקים, תסתדר בלעדיי?" אשטון קם מהמיטה ושאל.
"כ-כן... נראה לי." ניית'ן מילמל.
"טוב, אני אחזור עוד יומיים. תתנהג יפה קטנצ'יק." הוא קרץ לו.

"אני לא קטן!" לבן השיער סינן ושילב את ידיו הקטנות.
"ממש לא קטן." הוא ליטף את שיערו של הנער הכעוס אך היפה.
"ביי 'האני'!" אשטון חיבק את ניית'ן ושיחק בעדינות עם שיערו הרך.

היום עבר על ניית'ן בשיעמום. הוא יכל רק לראות טלוויזיה ולאכול, השומרים היו קשוחים ולא הסכימו לדבר איתו. הנער העביר את היום בפעילויות מאולתרות. הוא בילגן את כל הבגדים שהיו בארון וסידר אותם בחזרה, הוא אפילו עזר לעוזרת ניקיון לנקות את כל החדרים, היא הודתה לו על כך מאוד.

ניית'ן שיחק עם ארוחת הערב שלו בשיעמום. הוא סיים לאכול והתארגן לישון. כל פעולה הרגישה לניית'ן נצח, להתלבש, לצחצח שיניים, לטפס על המיטה, הכל היה כל כך ריק.

ניית'ן נאנח אנחה קטנה ועלה על המיטה. "כל כך קר לישון לבד", הוא חשב. הוא תהה מה היה קורה אם לא היה נחטף, החיים היו פשוט ממשיכים? עכשיו הציון שהוא קיבל במתמטיקה, שהטריד אותו בזמן האחרון, נראה לו כמו שטות. יכול להיות שבלעדי החטיפה הכל היה מתנהל כרגיל? לא. אין שום סיכוי. החיים שלו תמיד דפוקים. אין לו אפילו זמן להתגעגע להורים שלו, הוא כל כך רוצה להיות בקרבתם עכשיו. שמים לב בכלל שהוא עזב? יכול להיות שהוא היה סתם יצור עם קיום מיותר?

יכול להיות...

∆∆∆

"מתרומם"

"אידיוט"

"מכוער"

"לך מפה, פאגוט"

"אפס"

"נקבה"

"למה אתה לא מחזיר מלחמה?"

"חתיכת הומו"

"הומו"

"אתה הומו"

"אני הומו?"

∆∆∆

ניית'ן התעורר בחרדה, הוא לא הצליח לחזור לישון. כל גופו הצטמרר ונעשה דרוך. זה רק חלום רע, ניית'ן ניסה לשכנע את עצמו, אני... אני בסדר עכשיו, אני בסדר. הוא נגע בראשו והרגיש בזיעה הקרה שמכסה את מצחו.

הוא שטף את פניו החלקות, מלאות הנמשים, הוא עדיין לא התרגל לעובדה שחטפו אותו, הוא לא נמצא כעת ברשות עצמו. הוא לא היה מודה בכך, אך הוא לא חשב שזה כזה נורא. האמת היא, שהוא אולי יתרגל לכך ביום מן הימים. אולי.

הוא בהה בחלונו מתחיל לחשוב על אירועי הזמן האחרון, מה אשטון רוצה ממני? למה הוא חושב שיש לו את הזכות לקחת אותי? מישהו דואג לי בכלל? אשטון הוא בחור נאה, חבל שהוא מתנהג כך... רגע, חשבתי בחור נאה?! התכוונתי נאה להפחיד - זאת אומרת... חמוד עם פוטנציאל. לא. לא חמוד. פתטי? כן. יותר בכיוון.

מבטו נתפס על הספרים שהיו מונחים במדף, ספר... ספר! סופסוף משהו לעשות! הוא הסתכל במדף, היו שם כמה קלאסיקות כמו "המלט". היו שם גם ספרים יותר מודרניים כמו "האסופית" ו"התפסן בשדה השיפון." אך היה משהו שתפס את עיניו, זה היה ספר אומנות על האומן ליאונרדו דה וינצ'י. הקטן לקח את הספר בהתלהבות והחל לקרוא.

"...בכל ציוריו המפורסמים ניתן לראות כי לדמויות יש את אותם תווי פנים, יש האומרים שליאונרדו צייר בעצם את מאהבו הסודי,  הוא לא יכל לפרסם זאת משום שחשש שיגלו על משיכתו לגברים..."