שלי לתמיד, ניית'ן//גמור

פרק שביעי - דקירה קטנה

ניית'ן הרגיש משקל על צידו, הוא ניסה להתעלם מכך אך באיזשהו שלב הוא התייאש. הוא פקח את עיניו הכחולות וראה בחור גדול ונאה להפחיד מחבק אותו, אשטון.

הקטן ניסה לקום אך נדמה היה כי אשטון רק מחזק את אחיזתו. הוא החל לפקוח את עיניו השחורות ושיפשף אותן באיטיות.
"בוקר טוב קטנצ'יק." הוא נאנח.
דמעות החלו לעלות בעיניו של הקטן והבהילו את הבחור הנאה שבהה בו. הוא חיבק את הקטן והצמיד את מצחיהם.
"למה אתה בוכה 'האני'?" הוא שאל בדאגה.
"מה זה משנה לך?!" הרים הקטן את קולו.
שחור השיער ליטף את שיערו של הקטן בשתיקה.
"תגיד," הקטן ניפץ את השקט בקולו, "למה אתה עושה את זה?"
"עושה מה?"
"הורס לאנשים את החיים."
"אוי 'בייבי' שלי... לא הכל יפה כמוך." הוא חייך וניגב לקטן את הדמעות.
"ההורים שלי עדיין חייבים לך כסף?" הוא שאל בקול שבור.
"לא 'בייב' ברגע שקיבלתי אותך החוב נמחק, אתה שווה יותר מכסף קטנצ'יק."
הוא קם והלך אל מגירה קטנה בשידה השחורה ליד המיטה.
הוא הוציא מכשיר קטן ושחור מהמגירה. "אל תדאג 'בייבי' זה יכאב רק קצת." הוא הבטיח.
הוא קרב את המכשיר לאוזנו של הקטן וניקב בה חור עם עגיל בצבע עיניו של הקטן - כחול בוהק ועדין. הקטן החל לבכות והנער המאיים חיבק אותו בחום.
"אני כל כך מצטער קטנצ'יק, שמתי לך מכשיר מעקב כדי שלא תוכל לברוח."
"למה אתה עשית את זה?" הקטן מילמל.
"אמרתי לך כבר; אתה שלי לתמיד, ניית'ן." הוא ליטף את ראשו של הנער היפה וניגב בעדינות את דמעותיו.
"אבל למה כל כך אכפת לך?" הקטן שאל בתמימות.
"אתה רוצה את האמת?" הנער הקטן הינהן, "אתה הילד הכי יפה שראיתי ואני לא אתן לאף אחד לקחת אותך ממני."

הקטן היה מבועת מהידיעה, הוא תפס את רגליו ורץ להסתגר בחדר השירותים. הוא היה צריך להיות לבד, לחשוב. הוא לא הבין את כוונתו של אשטון. אני יפה? לא. הוא משקר. הוא רוצה שאמכור את גופי. אין מצב שזו היא כוונתו האמיתית נכון?

הוא שמע דפיקות קלות על הדלת. "אתה בסדר? אני... אני מצטער, לא התכוונתי להבהיל אותך קטנצ'יק. אבל... אבל הייתי רציני, אני כל כך רוצה אותך לעצמי, ואני אבין אם לא תרצה אותי בהתחלה, ובגלל זה, אני מחליט בשבילך." הקטן יכל להישבע שהוא הרגיש את חיוכו היפה של אשטון מבעד לדלת... זאת אומרת, חיוכו הזדוני. הקטן ניגב את דמעותיו וניסה לתכנן את המשך צעדיו. האם הוא ינסה למרוד? או שגורלו חתום מראש? הוא לא חשב שהוא יודה בזה, אך הוא אפילו מתגעגע לחייו בנורווגיה, לפחות שם היה יחסית שקט...
הוא מתגעגע גם לדודו - בן, שהיה היחיד שהיה לצידו באותה תקופה קשה בנורווגיה.

הוא רק רוצה הבייתה...