שלי לתמיד, ניית'ן//גמור

פרק שמיני - ההחלטה

עוד יום שאין לי כוח לחיות, למה כל דבר בחיים שלי חייב להידפק? לבן השיער תהה לעצמו בייאוש.

"בייבי! יוצאים היום, תתלבש יפה!" הוא שמע את אשטון צועק מחדר האוכל.
הוא פתח את הארון, והזדעזע למראה הבגדים; כל הבגדים היו נשיים.

"אין מצב שאני לובש את זה." הוא אמר לעצמו בשקט.
"כן, אתה כן." הוא הרגיש יד גדולה על גבו והצטמרר.
"בבקשה אשטון, אני לא רוצה!" הוא התחנן.
הבחור הגדול נאנח. "אתה יכול בינתיים ללבוש את הבגדים שלי." הוא חייך קלות.
"שיהיה." הקטן נכנע.

הוא לבש את הבגדים בחוסר חשק. מראהו היה מעלה גיחוך. הבגדים היו גדולים על גופו הזעיר עד מאוד, ולמרות זאת, הוא היה נראה יפייפה. אשטון התגאה בכך שהקטן לבש את בגדיו.

הגדול ליטף את שיערו הרך ונתן נשיקה קטנה בקודקודו. הוא הוביל את הקטן לרכבו השחור והחל לנסוע.

הנסיעה הייתה שקטה; ניית'ן לא רצה לדבר ואשטון לעומת זאת, לא ידע מה להגיד.
לאחר כעשר דקות ארוכות הרכב עצר.

"הגענו." הכריז אשטון. שניהם ירדו מהרכב הגדול והיקר למראה. אשטון הניח את ידו על כתפו של הקטן, והם נכנסו אל תוך מסעדה.

המסעדה הייתה עמוסה באנשים וניית'ן התחבא מאחורי אשטון. הגדול צחק וליטף את ראשו של הביישן.
הם התיישבו ואשטון הזמין לשניהם אוכל.
"א-אשטון אני יכול ללכת לשירותים?" ניית'ן שאל.
"כן בייב, אתה צריך שאני אלווה אותך?" אשטון שאל בדאגה.
"ל-לא אני מסתדר." הוא התחמק.

אשטון חיכה כמה דקות והקטן לא חזר. הוא הביט בשיעמום בסועדים, לפתע, עיניו נעצרו על כמה אנשים שלבשו בגדי כנופיות והביטו בו בלעג. הם ברחו מהמקום בזריזות.

הוא רדף אחריהם אך הם כבר הספיקו להתרחק.
"תשיג לי את האנשים הכי טובים שלך." הוא אמר בתקיפות אל הפלאפון.

"הם עוד ישלמו על זה!" הוא נשבע.

∆∆∆

ניית'ן התעורר בחדר חשוך, הוא ניסה להרים את ידיו אך הן היו קשורות למיטה גדולה. הוא היה עירום מלבד תחתוניו הלבנים. שוב. הוא חיכה שמשהו יקרה עד שלבסוף הוא שוב נרדם.

∆∆∆

אשטון לא יכל להירגע, הוא הלך הלוך ושוב ברחבי החדר. כבר יומיים שהוא מנסה למצוא סימן לילד היפה שלו. החוטפים טרחו והורידו לניית'ן את מכשיר המעקב שהיה על אוזנו. הוא היה לחוץ, הוא לא אכל או ישן. הוא חייב למצוא את הקטן.

"בוס! יש לך שיחה!" אחד העובדים שלו קרא.
"תגיד לו שאני כבר אענה." הוא ענה.
אשטון חטף את הפלאפון מידו של עוזרו.
"אני מניח שאתה מחפש משהו..." קול מחוספס נשמע.
"תגיד לי איפה הוא או שזה היום האחרון שלך." אשטון איים.
"אתה רוצה את הזונה שלך? אין בעיה. יש לי רק בקשה אחת קטנה. את כל ההון שלך. במזומן." הוא הציע.
"קיבלת. איפה אתה רוצה לעשות את העסקה?" אשטון אמר בנחישות.
"אני אשלח לך מיקום מחר בשעה שש. אם תאחר ותגיע אחרי שבע אני אתעלל בפנים היפות האלה, אל תשחק איתי משחקים, אין לי בעיה להרוג את נערת הליווי שלך."