שלי לתמיד, ניית'ן//גמור

פרק חמישי-איך הדברים הסתבכו

3.7.19, 18:34, נורווגיה, ברגן

"מותק, צריך לדבר." אמר ניקלס (Niklas) בבהלה לאשתו, קירסטין (Kirstyn).
"אני מקשיבה." היא לחשה והתקרבה אליו מעט.
"את זוכרת את האיש שבן הכיר לנו? ההוא שהלווה לנו את הכסף?"
"כ-כן." קירסטין הנהנה.
"הוא מבקש את הכסף בחזרה." הוא נאנח מעט, "הוא דורש אותו עד מחר."
"מ-מה?! א-אבל אין לנו איך להחזיר לו!" היא צעקה.
"אני חושב שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים לברוח." הוא לחש בעדינות.
"מה עם ניית'ן?" היא אמרה בחשש.
"אני חושש שנצטרך לשלוח אותו לפנימייה מרוחקת, שלא ימצאו אותו."
דמעות עלו בעיניה של קירסטין. "ל-לאן?"
"יש פנימייה בלוס אנג'לס, יש לו אנגלית טובה, אני בטוח שהוא יסתדר." ניקלס ניגב את הדמעות של אשתו.
"תקנה כרטיסי טיסה." קירסטין אמרה בנחישות.
ניקלס חייך ונכנס לחדרו.

***

4.7.19, 13:27, קליפורניה, לוס אנג'לס

"לא מצאנו אותם בוס, הם ברחו." הוא הזדקף בחדות ממקומו.
"יש עוד דרכים לשלם..." הוא חייך ברשעות. "תמצאו לי מידע עליהם."

***

'משפחת סורסן
בני משפחה:
ניקלס (42) רופא, נורווגי.
קירסטין (38) מורה, שוודית.
ניית'ן (16) תלמיד בפנימייה בלוס אנג'לס, קליפורניה, נורווגי.'

"תבררו לי איפה הבן שלהם לומד." הוא התיישב בכסאו.
"הינה תמונה שלו בוס." אמר אחד העובדים.
הבוס הביט בתמונה, נער נמוך, עם שיער לבן ומבולגן על ראשו, עיניו הכחולות נראות מבועתות בשדה התעופה, הוא היה חמוד למראה. הבוס הגדול מצא את עצמו בוהה בתמונה במשך כמה דקות, מנסה לחקוק את התמונה בזכרונו.

"תשיגו לי כמה שיותר תמונות." הבוס ציווה.
כל העובדים התפזרו לעבודה בזמן שהבוס תכנן מה הוא הולך לעשות עם התשלום... זאת אומרת, ניית'ן.

הבוס סיים את עבודתו ויצא לריצה, הוא חשב רבות על אותו הנער. הוא הסתובב ברחבי לוס אנג'לס, עד שלפתע... הוא ראה אותו - את ניית'ן.

הוא התהלך לו בצד השני של הכביש, לובש גופייה לבנה ומכנסי ג'ינס קצרים.
הבוס לא היסס לשנייה וצילם את הנער הקטן.
"אתה הולך להיות שלי..." הוא חשב, "שלי לתמיד, ניית'ן."

הבוס חזר לביתו בחוסר חשק. הוא נכנס לביתו ופגש בידידו.
"שלום בן, במה זכיתי לביקור הזה?" הוא חייך.
"התגעגעתי, אשטון..."