הפרקים הבאים יהיו מסופרים מנקודת מבטו של איידן.
מה הוא עושה פה?! איך הוא הגיע לפה בכלל?? אני לא מאמין שזה קורה לי..
זה אומר שהוא יודע?
איך אני אמצא אותו אמרתי לעצמי, אבל זו לא הייתה בעייה כי לאחר שנייה ראיתי אותו, הוא-
הוא רוקד על עמוד על במה קטנה, באמצע רחבת הריקודים. אוי נואה, מה אתה עושה?
"נואה יש לך מושג כמה אני ואמא שלך דאגנו לך?!" אמרתי תוך כדי שאני מוריד אותו מהבמה ומושך אותו הצידה.
"איידן, הגעת בדיוק בזמן למסיבה!" הוא צעק תוך כדי שהניח את ידיו על כתפיי ונשען קצת לכיווני.
"אתה, אתה שיכור?" אמרתי, מופתע למראה עיניי, נואה שונא אלכוהול, אני לא חושב שאי פעם ראיתי אותו שיכור.
"שיכור?! מה פתאום! אני עושה חיים! תראה אותי!" הוא צעק לאחר שהוריד את משקלו מגופי ועשה סיבוב במקום. אני יודע שהוא שיכור רק מהעובדה שהוא צועק במקום לדבר. הוא לא נראה כמו נואה יותר, הוא ממש בן אדם אחר.
ואני לא אוהב את זה.
"בוא, אנחנו הולכים עכשיו הביתה" אמרתי תוך כדי שתפסתי בידו. אך הוא הזיז אותי ממנו "אני לא רוצה ללכת! אני סוף סוף עושה קצת כיף!"
אוי נואה, מה אתה עושה לעצמך, בבקשה תפסיק, ובוא איתי הביתה.
"אני גם יודע לעשות חיים! אני מגניב! תסתכל עליי!" הוא אמר ורקד בפראות.
למה הוא אומר את זה? למה זה מרגיש כאילו הוא מנסה להוכיח לי משהו?
"אני חושב שאתה מגניב כשאתה לא מסריח מאלכוהול ורוקד כמו משוגע. עכשיו בוא, אנחנו הולכים" הרמתי את ידו ושמתי אותה סביב ראשי ועל כתפי, אני לא בטוח עד כמה הוא יכול ללכת עכשיו.
"אני לא רוצה הביתה!" הוא אמר והסתכל עליי במבט הזה שלו, כמו של כלבלב פצוע.
"ההורים שלי בחול ואחותי ישנה אצל חברה, נלך אליי". נואה לא אמר לי כלום, אבל הוא שיחרר קצת את המתח מגופי ונתן לי לקחת אותו.
יצאנו החוצה, או יותר נכון סחבתי אותו החוצה. אני לא מבין איך הוא הגיע לפה מעולם לא אמרתי לו את הכתובת ובחיים לא עברנו פה.
"איך הגעת ל-" ניסיתי לומר אך נואה קטע אותי בכך שכרע על ברכיו והקיא. הנחתי את ידי על גבו, מנסה לעזור אך לא יודע מה לעשות.
אני נשבע שיכולתי לראות על פניו כמה שהוא נגעל. אני לא מבין את זה, למה לו לעשות את זה לעצמו. הוא ניגב את פיו והתרומם חזרה.
"אתה יכול לקחת אותי מפה בבקשה" הוא אמר, והרגשתי איך אני מתנפץ לאלף חתיכות, איך נתתי לזה לקרות, הייתי צריך לרוץ ישר אחריו. חשבתי לתת לו קצת זמן לעצמו אך חלפו שעות מאז הוא יצא בריצה מהבית.
"בטח" אמרתי לו, "באתי עם האוטו" הוספתי תוך כדי שהחזקתי בו וחצינו את הכביש לצד השני לכיוון המכונית. "אל תדאג, אתה תרגיש מחר יותר טוב" אמרתי, מנסה לעודד אותו כמה שאני יכול, אך יכולתי לראות את הכאב על פניו. כמה שקשה לו.
אני רוצה כל-כך להראות לו שאני פה בשבילו אבל אני לא יודע איך. מה אני אמור לעשות במצב כזה?
YOU ARE READING
נשיקה אחרונה
Lãng mạn"מה אתה אומר על נשיקה אחרונה?" שאלתי, אך הוא שלל מיד את הצעתי. נואה ואיידן הם החברים הכי טובים אחד של השני כבר שנים. הם גדלו זה לצד זה, והחברות שלהם היא מהסוג המיוחד, זה שמעטים זוכים לה. תוך כדי התמודדות עם הלימודים, המשפחה, וההתבגרות העצמית של כל...
