נשיקה אחרונה

נשיקה אחרונה - פרק 8 חלק ב'

"אמרתי לך לא להצטער יותר נכון?"

הצמדתי אותו לקיר והתחלתי לנשק אותו,
על החיים ועל המוות.
כדי לדעת מה אני באמת מרגיש אני אהיה חייב לנסות נכון?

"אני אוהב אותך איידן" הוא אמר,
אבל לא עניתי, רק המשכתי לנשק אותו.
שפתיו היו כל-כל רכות ונעימות.
ידיו מטיילות על גופי גורמות לליבי לעלות בלהבות.

פשטתי את חולצתו מעליו, גופו כל-כך חלק ויפה שזה גורם לי לרצות לעשות דברים אסורים.

אני רוצה שהרגע הזה ישאר לנצח. הורדתי גם אני את חולצתי. השכבתי אותו על המיטה שלי ונישקתי אותו נשיקות קטנות בכל הגוף.
שפתיי עברו משפתיו לצאוורו ומשם לחזהו שמעולם לא שמתי לב כמה טוב הוא נראה.

נואה לפתע זינק וסובב אותי כך שאני זה ששוכב עכשיו על המיטה והוא נמצא מעליי.
"אתה בטוח שאתה רוצה את זה?" אמרתי בקול שקט בקצת תוך כדי שהתנתקתי ממגע שפתיו. הרי נואה שיכור, איך אני יכול לדעת אם הוא לא יתחרט על זה מחר בבוקר?

"שששש, אל תהרוס את הרגע הזה" הוא אמר בביטחון, והתחיל לפתוח את החגורה שעל מכנסיו. זה כאילו שברגע שהסתובבנו ממש התחלפנו אחד עם השני, נואה נהיה כל-כך בטוח בעצמו, יכולתי לראות את המבט הזה שעל פניו, מבט שאומר
'אני לא עומד להתחרט על זה'.

רגע, כמה זמן הוא אהב אותי ככה בסתר?
כמה זמן בכלל אני אוהב את נואה?
אני מנסה לחשוב על כל הרגעים שלנו ביחד. תמיד כשהייתי עם נואה הייתה לי מן תחושה לא מובנת כזאת, אבל עם הזמן למדתי איך להסתדר איתה כדי שהמצב בינינו ישאר כמו שהוא ולא יהרס.
תמיד היה לנו את הטייטל של-

~החברים הכי טובים~

אני בטוח שחברים הכי טובים אחד של השני לא אמורים לעשות את מה שאנחנו עושים עכשיו.
נואה הוריד את מכנסיי, גורם לליבי לזנק מעלה ולצנוח מטה בשניות בודדות. ועם כל מגע שלו אני משתנק עוד ועוד. אני אנצור את הרגע הזה אצלי בזיכרון.

"נואה" אמרתי בשקט.. "זו הפעם הראשונה שלי.."
יש לי פשוט כישרון טבעי להפוך את הדברים להרבה יותר מביכים. "גם שלי" הוא חייך אליי ואמר. זה מרגיש כל-כך טוב. אני שוכב על המיטה ונואה מעליי. הפנים שלו מהפנטות אותי, תופסות את מלוא תשומת ליבי שהן ראויות לה.

העיניים שלו עמוקות שאני יכול לטבוע בהן, להביט בהן שעות מבלי לעשות שום דבר אחר, השפתיים שלו טעימות כל-כך, גורמות לי לרצות לטעום אותן כל פעם מחדש.
שוב ושוב.