"מ-מאסטר... מאסטר זה אנחנו!!" אמרתי.
"מה?" יונגי התקרב אלי מבולבל מאוד "לא יכול להיות" הוא ראה שזה באמת אנחנו..
התקדמנו לכל אורך הקירות וזה היה אנחנו מתקופת שונות.
מעל המיטה לא היה רשום כלום...או מצוייר משהו.
הלכתי למגירות והוצאתי משם מכתבים, הרבה מכתבים.
"מה רשום שם?" יונגי נעמד מאחרי, התיישבתי על המיטה ויונגי התישב לידי.
"אממ.. ליוגני היונג אהובי.." עצרתי ונשכתי את השפה שלי לקחתי נשימה והמשכתי "אני יודע שאתה כבר לא נמצע פה איתי ואני רק ממשיך פה עוד מורשת שלמה של דורות שלנו, אני עכשיו כבר בן 80 ואני עדיין מתפלל כל יום שהאהבה שלנו תיהיה לנצח" התחילו להיות לי דמעות בעיניים וגם ליונגי... בלעתי את הרוק שלי והמשכתי לקרוא "אני בחיים לא ישכח אותך, אני ציירתי אותנו בתור המשך לכל שאר הציורים לגילגול הבא שלנו...אני מקווה שאנחנו ניפגש שוב. ואם כן, אני רוצה שזה יהיה לנצח. יונגי בייבי...אם אתה אי פעם קורא את זה לא משנה באיזה גילגול. אני אוהב אותך. ואני תמיד אוהב אותך... מג׳ימין 1895"
הסתכלתי על יונגי ובכיתי, הרגשתי את הכאב הזה של האובדן של לאבד את יונגי.
יוגני חיבק אותי חזק. ואז הוא נישק אותי, אבל הפעם לא על הלחי ולא על הראש... בפה.
נישקתי אותו בחזרה וזו הייתה התחושה הכי טובה בעולם.
"אני אוהב אותך מימיני.." יונגי התנתק מה נשיקה וליטף לי את הלחי.
"גם מימיני אוהב אותך, מאסטר" חיבקתי אותו.
"אז אנחנו ביחד עכשיו, מימיני?"
"כן מאסטר." חייכתי.
"יונגי היונג! מימיני?! " שמענו את טאהיונג ליד המערה.
יצאנו משם "מה קרה?" יונגי שאל.
"ג׳יזס, מאיפה באתם??" טאהיונג נבהל
"מהמערה..." עניתי מהר.
"מה עשיתם שם?" הוא שאל מבולבל.
באתי לענות אבל יונגי קטע אותי ואמר "רצינו לחקור... סתם" יונגי חייך "למה אתה פה טאה?"
"אנחנו יוצאים לטיול לילה... רוצים לבוא?"
"או! אפשר ללכת מאסטר? פליז פליז פליז~~" עמדתי מולו וקפצתי למלעה ולמטה.
"אוקיי... לא התכוונתי להגיד 'לא' בכל מקרה" הוא חייך אלי. הלכנו אחרי טאהיונג ויונגי החזיק לי את היד חזק.
חייכתי וניצמדתי אליו יותר, הגענו איפה שכולם עמדו והתחלנו ללכת על החוף.
היה כל כך חשוך שאפילו לא יכלתי לראות את היד שלי.
ליונגי זה היה שונה כי ערפדים יכולים לראות בחושך..אבל גם ג׳אנגקוק פחד. באיזה שהוא שלב יונגי עזב לי את היד לשנייה והרגשתי אבוד.
"מ-מאסטר..." חיפשתי אותו, הקול שלי רעד חשבתי שהחושך הזה ישאר לנצח.
"אני פה קיטן" הוא ציחקק ומשך אותי לשבת עליו.
YOU ARE READING
school for special creatures. yoonmin
Romance*הקדמה חשובה* ג׳ימין= בן 17 הבריד (חצי בן אדם חצי חיה) חתלתול קטנטן ותמים, מדבר בגוף שלישי ומעדיף שיקראו לו מימיני או מיני בתור קיצור. מימיני עוד לא קיבל את ההיט הראשון שלו (למי שלא יודע: הברידים מקבלים פעם בכמה זמן היט, שזה אומר: הגוף שלהם מתחמם...
