19

3.5K 203 18
                                    

"אין לך ממה לפחד" לחשתי בקול רגוע אבל מבפנים פחדתי גם אני. שמענו את הדלת נפתחת, דברים עפו בחדר דלתות נפתחו ונטרקו וילונות זוז.
ואני שיכלתי לא לנשום להרבה זמן ניסיתי להחזיק לג׳ימין את הפה כדי שלא ידבר.
הוא הסתכל עלי בפרצוף מפוחד עם דמעות בעיניים.
"אל תזוז" לחשתי בקול ממש חלש לג׳ימין כי אני יודע שהוא יכול לשמוע אותי ממש טוב בגלל האוזניים שלו.
הארון נפתח וכמה בגדים זוז.

"גם כאן אין אף אחד. הם ידעו שאנחנו באים." שמענו מישהו מדבר.

"אבל איך זה הגיוני?" שמענו עוד קול מדבר.

"יש להם משהו שלנו אין, קסם" קול אחר אמר.

"שלום" שמענו את הקול של ג׳קסון, נפתחו לי העיניים ודאגתי נורא.
איזה מטומטם הוא, מה הוא עושה פה?

"ערפד!" שעמנו צעקות ויריות. ואז את ג׳קסון צוחק.

"למה ישר לירות???" ג׳קסון אמר "אתם יודעים של מי החדר הזה? החדר הזה שייך לזוג ש.." ג׳קסון פתח את הארון ואז הוא גם פתח את הדלת הפנימית וסימן לנו לצאת.
יצאתי משם ודחפתי את ג׳ימין מאחורי, ראיתי הרבה מכשפות שהן כנראה תחת כישוף בילתי נראה כי הציידים לא ראו אותם.
"הזוג הזה שעומד מולכם כאן...זה זו עם היסטורה של אלפי שנים, ואל פי הסכמה של השטנים והמלאכים הם תמיד חיו ביחד.
מה שאומר זה שאם אתם תנסו לפגוע בהם אתם תמותו על המקום!!!
עכשיו אני אשאל אותכם שאלה רצינית. האם אתם מעדיפים להתעסק עם המלאכים והשטנים או לחיות?"

כולם הסתכלו עלינו בשוק מוחלט הם לא האמינו, אבל אז הם הסתכלו על ג׳ימין.
"מה זה היצור הזה?" אחד מהם הצביע עלי אם הרובה שלו.
שמרתי את ג׳ימין מאחורי.

"לא עינינכם." אמרתי בקול מאים והעיניים שלי הפכו אדומות כי לא שתיתי כלום מהבוקר. החזקתי לג׳ימין את היד והעברתי את ג׳ימין לג׳קסון.

"אני מניח שכבר הצלחתם לעצבן אותם" ג׳קסון אמר.
התקרבתי אליהם ולקחתי להם את כל הנשקים, שברתי אותם אחד אחד והם הסתכלו מבוהלים מהמכשפות שהתחילו להתגלות בחדר.
"אני מציע לברוח, אבל אתם מוזמנים להישאר כאן. זה רק יעשה את זה יותר קל." ג׳קסון ציחקק וכולם התחילו להסתער ולתקוף את הציידים.

רצתי לקרוא לכל מי שתמחבא ולהגיד להם שהמלחמה מתחילה. כולם יצאו החוצה וג׳קסון יצא גם.
היו הרבה ציידים שחיכו מחוץ לבועה ג׳קסון יצא והשאיר את ג׳ימין בחדר יחד עם אחת המכשפות, כדי שהיא תגן על ג׳ימין בזמן שכולם נלחמים. הוא עמד ראשון , אני עמדתי אחריו וכולם היו מאחורי.
לרגע לא חשבתי לעצור, נמאס לי מהם.
התחלנו לתקוף והם התחילו גם.

"מימיני מפחד מימיני מפחד מאסטר!!! מימיני רוצה את מאסטר" בכיתי לתוך הברכיים שלי.

"מימיני...מימיני תרגע. הכל היה בסדר, אין סיבה לפחד. יונגי ערפד חזק הוא נלחם בשבילך."
המכשפה התיישבה לידי ונאנחה.

school for special creatures. yoonmin Where stories live. Discover now