school for special creatures. yoonmin

35

אני מחזיק לג׳ימין את היד למשך כל היום למרות שאני יודע שהוא רק רוצה לברוח ממני ושאני האחרון שהוא רוצה להיות צמוד אליו כל היום... אבל אין לי ברירה..
הוא ממש כועס עלי ניסיתי לתת לו נשיקה היום בבוקר אבל הוא דחף אותי והתחיל לבכות.
באמת שאם הוא ימשיך ככה למשך כל השבוע אני אשבר.
אני לא מסוגל אם ההתנהגות הזאת שלו, אני רוצה לשחרר אותו אבל אני לא יודע אם הוא יחזור אלי.
הוא שונא אותי.
הוא לא יסלח לי בחיים, רק אתמול היינו במקום הכי יפה בעולם שגורם לאהבה שלנו להיות חזקה יותר אבל עכשיו זה נהרס.
והכל בגללי ובחוסר שליטה על העצבים שלי. אני חושב שאני פשוט אתן לו ללכת ואתן לשברון לב שלי פשוט להרוג אותי... אני מניח שאנחנו לא נשאר לנצח גם בחיים האלה.
באמצע היום בקפיטריה הסתכלתי על ג׳ימין בפעם האחרונה לתת לנו עוד נסיון  אחד קטן.
הוא אפילו לא שם לב אלי... אבל עדיין לא הייתי מוכן לוותר המשכתי להחזיק לו את היד גם כשחזרנו הביתה מבית ספר..
וככה זה המשיך למשך יומים ולג׳ימין פשוט לא היה איכפת ממני... הוא התעלם ממני.
ביטלתי לו את העונש ורצתי לחבק אותו חזק אבל עדיין לא היה לא איכפת.
עכשיו אני באמת לא יכול יותר.
אני לא יודע מה עובר עליו, אני הרסתי אותו.. התרחקתי ממנו ובלי לחשוב פעמים ארזתי את הדברים שלי מהר ורצתי לבית של ג׳קסון שנמצא בעולם של בני האדם.

ג׳ימין לעולם לא יאהב אותי שוב...

אני הרסתי אותו.

אהבה שהייתה ביניינו נהרסה, גילגולים שלמים של אהבה ואני הרסתי הכל.

לא שמעתי מג׳ימין כבר ארבעה ימים, וכמו שחשבתי לעצמי אני אתן לשברון להרוג אותי.
ג׳קסון תן לי לשכב במיטה שלו והוא מטפל בי, אני השבעתי אותו שהוא לא ילך לדבר אם ג׳ימין... ואני פשוט אצטרך לחיות אם העובדה שג׳ימין לא אוהב אותי יותר.
ראיתי את העצב של ג׳קסון בעיניים, הוא ידע שלא יקח עוד הרבה זמן עד שאני פשוט יתפורר לאבק וזהו.

המצב שלי רק מחמיר מיום ליום, ושוב... שום דבר מג׳ימין. התחילו להיות הזיות התחלתי לראות דברים חשבתי שג׳ימין שוכב לידי ומחבק אותי אבל זאת הייתה רק כרית מטומטמת.
מישהו דפק על הדלת שלי וזה היה טאהיונג... אני בקשתי מג׳קסון שלא יביא לפה אף אחד.
אני רציתי למות לבד אפילו לא רציתי שבאם באם יכנס...
"יונגי....אני מצטער אבל אני לא יכולתי יותר.. אני חייב לבדוק עלייך תדבר איתי... תסתכל עלי לפחות.." הוא נאנח והתיישב על הרצפה ליד המיטה.
הזזתי את העיניים שלי אליו ואיתם גם נפלה לי דמעה מהעין וזלגה לי על הלחי.
"אני התגעגעתי עלייך, קשה לי בלי החבר הכי טוב שלי... קשה לי לטפל שתי הייברידים ביחד יונגס.. אני צריך אותך... ג׳ימין הרוס... הוא חייב אותך, תחזור אליו"

"אתה מטפל בו?" נהייה לי סדק בלחי "הוא קורא לך מאסטר?" הסדק התפשט לגבה.

"לא... יונגי אני מצטער, תפסיק תפסיק המצב שלך לא טוב.. אתה מתחיל להסדק הוא אוהב אותך יונגי.." טאהיונג התחיל לבכות בקול ואז הוא צעק לג׳קסון שיגיע לכאן.