school for special creatures. yoonmin

20

"בייבי בדקת ששמתי לך את כל מה שאתה רוצה?"
שאלתי את ג׳ימין בזמן שארזתי את התיק שלי.
מחר  החג ואז המסיבה. חוגגים את החג הזה בגלל שהירח נשאר מלא למשך שבוע, וזה קורה רק בעולמות הרוחניים.
קניתי לג׳ימין כמה בגדים קטנים מהחנות חיות, כדי שיהיה לו מה ללבוש.

"כן מאסטר" הוא חייך אלי, חייכתי אליו בחזרה ונתתי לו נשיקה קטנה על הראש.
אני יודע שעכשיו הוא הולך להפוך לגור חתולים קטן והוא בכלל לא ידבר.
הוא עדיין יהיה הדבר הכי חמוד בעולם אבל אני לא אראה את הלחיים האלה למשך שבוע.
ג׳ימין פתח את החלון והפך לחתול, הירח היה ממש חזק וגדול.
הלבשתי אותו בבגדים הקטנים שלו והרמתי אותו עלי.
לקחתי את התיקים שלנו ביד אחת וג׳ימין התיישב לי על הכתף וחיבק לי את הצוואר עם הכפות הקטנות שלו.
הוא אוהב לשחק עם העגיל שלי הוא יכול להיות ככה שעות.
אחרי שכולם הגיעו נכנסנו לעולם הרוחני שלי ושם הירח היה אפילו יותר גדול.
הכנסתי את ג׳ימין לתיק שלי והשארתי לו חור קטן של נשימה.
הוא התחיל לילל כי הוא רצה לחזור לכתף שלי אבל אז הכנסתי לידו גם את הדובי שלו אז הוא נרגע.
המשכתי ללכת לכיוון הבית שלי, ג׳ימין אף פעם לא היה שם.
כשנכנסתי ג׳קסון עזר לי לעלות את התיקים לחדר, הוצאתי את ג׳ימין מהתיק יחד עם הדובי שלו.
"אוקיי בייבי אתה זוכר מה אמרתי לך נכון? אתה לא יוצא מהחדר הזה." אמרתי.
הוא השמיע ליללה קטנה חייכתי וליטפתי לו את הראש.
הוצאתי מהתיק חלב ושפכתי לו לקערה וגם לבקבוק, כי הוא ליפעמים לא רוצה לשתות  מקערה אז אני מאכיל אותו כמו תינוק.
שמתי את האוכל שלו במקרר שיש לי בחדר והושבתי אותו על המיטה שלי.
נשכבתי במיטה והוא התיישב לי על הבטן.
המסיבה היא רק עוד שבוע אז בינתיים אין לי מה לדאוג אם מישהו יכנס לכאן.
אחרי כמה זמן ג׳ימין נרדם לי על הבטן ואני נרדמתי אחריו.

התעוררתי באמצע הלילה מיללות חזקות. ג׳ימין התעורר והוא לא הבין איפה אז הוא התחיל לבכות כי הוא לא ראה אותי בחושך והוא חשב שזה לא אני.
"ששש" ליטפתי אותו וחיבקתי אותו בעדינות "זה אני קיטן. אנחנו בבית שלי" לחשתי, הוא נרגע לאט והתכבל בתוך הצוואר שלי.
הוא חזר לישון ואני כבר נשארתי ער למקרה שהוא יבכה שוב, עד שנרדמתי כי הייתי עייף.

עבר שבוע והיום בבוקר ג׳ימין צריך לחזור להיות חצי אדם. וזה גם המסיבה היום בערב. עזרתי לג׳קסון כל הבוקר לארגן וכבר התחלתי לדאוג לגבי ג׳ימין...  הוא עוד לא השתנה...
כל רבע שעה עליתי לבדוק מה איתו, הוא עדיין ישן מכורבל מתחת לדובי שלו.
נאנחתי וירדתי בחזרה לג׳קסון.
"נו מה איתו?" ג׳קסון שאל.

"אני לא יודע..  הוא עדיין חתול" התחלתי להיות עצוב. זה עדיין ג׳ימין ואני תמיד אוהב אותו... אבל מה אם אני לעולם לא אראה את הפרצוף שלו יותר, את החיוך שלו וגם את הלחיים שלו... את השפתיים היפות שלו, ואת הגוף שלו. אני מתעגע לקול שלו, לנשיקות והחיבוקים שלו... ואפילו לחפירות שלו.
השובע הזה  היה  ממש קשה בשבילי... ג׳ימין בכה הרבה בלילות בגלל שיש לו סיוטים, הרגשתי רע.