איימי טמפל

אמא?

הנפילה לא הייתה כואבת, כאבה לי מאד היד והיו לי כמה שריטות מהשיחים הקוצניים של ג'ק בכניסה לבית. הסתכלתי על כף היד שלי והיא דיממה - כנראה נחתכתי מהגג בקפיצה, אבל לא היה לי הרבה זמן, רצתי מהחצר ואני די בטוחה שאף אחד לא ראה אותי.

התנשפתי כמה מטרים מהבית שלי ואז ראיתי את סיידי, היא הסתכלה עליי במבט מופתע ודואג - לא האמנתי שהיא חיכתה עד עכשיו. "איימי, מה קרה?" סיידי התקדמה לעברי, נעמדתי מולה והיא שמה לי יד על הכתף. "עוד פעם רבת עם אמא שלך?" סיידי שאלה, סיפרתי לה מה קרה - אני בדרך כלל פתוחה עם סיידי.

התחלנו ללכת לכיוון בית הספר "ומה עם התיק שלך?" סיידי שאלה, הסתכלתי על הגב שלי – שיט, שכחתי אותו במטבח. דחפתי יד לכיס של הג'ינס שלי והוצאתי משם שטר של 20 שקל מקומטים "הנה הוא." אמרתי והבאתי לה את השטר "יש שוק קרוב לפה, אני בטוחה שיש שם איזה תיק ב- 20 שקל." הצבעתי אל כיוון השוק, ולקחתי את סיידי איתי לשם.

"מה עם התיק הזה? הוא מה-זה יפה." סיידי הצביעה על תיק גב ירוק עם רצועות לבנות - על התיק היו מודפסים עצים בלבן והיה לו תא אחד שנפתח במשיכה של הרצועות. "לא יודעת, הוא לא יקר?" הסתכלתי על התיק ועל שטר ה20 שקל שהיה בידי. מצאתי את התגית, היה כתוב שם בטוש לורד אדום חזק '30 ₪'.

אני וסיידי הסתכלנו אחת על השנייה וחייכנו - בקלות נשיג את התיק, כבר קרה לנו מקרה כזה, אנחנו מחייכות למוכר ואומרות לו שיש לנו רק 20 שקל, והוא אומר שזה עליו. הלכנו אל הקופה עם התיק והנחנו אותו על הדלפק. "שלום! כמה זה עולה?" שאלתי בצורה הכי חמודה שיכולתי, המוכר היה מבוגר מאד, הוא לקח את התיק והסתכל בתגית, הוא סידר את המשקפיים ואמר "30 שקל חמודות." אני וסיידי חייכנו, ידענו שזה יצליח.

חיטטתי בכיס ושמתי את ה20 שקל על הדלפק - ועכשיו הגיע הזמן להצגה "שיט, אני לא מאמינה! יש לי רק 20 שקל.. אוף והוא תיק כזה יפה, טוב, חבל אני אצטרך לוותר עליו." השפלתי מבט והסתכלתי שוב על המוכר בעיניים עצובות, הוא בחן אותי ואמר "באמת חבל, אין פה הנחות מתוקה." הוא התיישב חזרה על הכיסא וסימן לנו לצאת, התעצבנתי, אני וסיידי הלכנו לכיוון הדלת ואז סיידי אמרה לי "עכשיו!", ידעתי בדיוק למה היא מתכוונת, תפסתי בתיק הירוק וברחתי עם סיידי מהחנות, "הי! תחזרו לכאן פרחחות!" המוכר צעק מהדלפק. אבל השארתי שם את ה20 שקל אז כעיקרון זו לא הייתה גנבה...

אני וסיידי צחקקנו מחוץ לשוק, זה היה כיף, מזמן לא עשינו את זה, "10:10, בית הספר רחוק מפה בדיוק ברבע שעה, ככה שנגיע בול באמצע ההפסקה הראשונה" סיידי אמרה אחריי שהעיפה מבט בשעון, היא הביאה לי מחברת ועיפרון ששמתי בתיק החדש שלי והלכנו לבית הספר.

כשהגענו השער היה נעול והשומר היה שם, אז הלכנו לגדר שבחצר בית הספר - הגדר הזאת שימשה אותנו הרבה פעמים, מולה היה שיח ענק שהסתיר אותנו כשאנחנו נכנסות והשומר לא רואה אותנו. עשיתי לסיידי 'סולם גנבים' והיא משכה אותי מלמעלה, קפצנו מהגדר ויצאנו מהשיח ככה שאף אחד לא ראה אותנו בכלל. "יאללה לכיתה." סיידי אמרה ורצה ריצה מהירה אל הכניסה למבנה.