איימי טמפל

קרבות אטומים

"לוסי נולדה מאבא אחר."

"מה זאת אומרת מאבא אחר?! זה לא יכול להיות! לוסי היא אחותי! אתה טועה!" צעקתי עליו.

הרגשתי כאב פתאומי בכל גופי, והבנתי שהייתי צריכה להקשיב לכריס עם העצה שלו, 'מר איגנס חזק, לא ממליץ לך לעצבן אותו.'

אבל הבנתי את זה מאוחר מידי, הוא שחרר אותי, ואני עמדתי בלי ידיעה בכלל מה הוא עשה לאטומים שבגוף שלי.

"סליחה מר איגנס..." התנצלתי מיד.

"לוסי היא בת סמירנוב שלמה, היא נולדה מלוחם במחנה, לוחם שבגללך כעת איננו יודעים את מיקומו."

"ג'ק מאייר..." סיננתי בין שיניי, הוא תמיד התייחס ללוסי יותר טוב ממני.

"נכון מאד." מר איגנס אישר את דבריי.

"אבל.. הם התחתנו אחרי שלוסי נולדה.. הם נפגשו אחרי שלוסי נולדה.." ניסיתי להבין.

"הם התחתנו כאן במחנה, הרבה לפני שהתחתנו חתונה אנושית."

הנהנתי, לפתע לא היה לי חשק להציל את ג'ק, רק את אימי.

"את משוחררת. אל תעשי בעיות." הוא אמר והחזקתי בעצמי לא להתנפל עליו.

חזרתי למטה, ארוחת הבוקר כבר התחילה.

"היי איימי, למה מר איגנס רצה אותך?" שאל כריס בקול המתוק שלו כשהגעתי.

"סתם... להסביר לי כמה דברים... מה יש לאכול היום?" ניסיתי להפנות את הנושא במהירות.

וזה עבד, "סטייק ואורז." הוא אמר ונתן לי מגש שכבר היה עמוס באוכל, "תודה." חייכתי והלכנו לשבת עם כולם.

"לפני הקראטה מתחילה הדרכה על קרב אטומים, תבואי, יהיה כיף." הציע לי אית'ן.

אית'ן היה המדריך בקראטה, הוא היה שנה מעליי, שיערו שחור חלק, מגולח בצדדי ראשו.

למרות שהוא נשמע ככה, אית'ן לא נראה רע, הוא אחד החתיכים במחנה. אבל אתם יודעים... יש לי חבר, ואני שמחה איתו.

"אני אבוא." אמרתי בחיוך.

לאחר האוכל כולנו הלכנו אל ההדרכה, הדריך אותה אחד בן 22, נראה לי שראיתי אותו פה במחנה מתישהו.

"אני ג'ונתן." הוא הציג את עצמו בפנינו.

"היום נלמד להשתמש בכוח שלנו בקרב." הוא הסביר, כולנו עמדנו בשורה.

בחדר היו קופסאות בכל מיני גדלים - מגודל הציפורן שלי, לגודל פי 4 ממני.

"אתם תצטרכו להרים את הקופסאות, כל אחד על פי יכולותו. כשתצליחו להרים את הגדולה ביותר, שבו בצד. הפעם עליכם לנסות לחשוב על אטומים יותר כקבוצה. אבל לזכור שכולם שם בודדים, וכל אטום בפני עצמו."

הוא סיים בהסבר ונתן לנו להתנסות.

ניגשתי אל הקטן, הראשון, הרמתי אותו בקלות רבה.