איימי טמפל

כריס

 "איימי, תתעוררי." זה היה כריס, התעוררתי ופתחתי לו את הדלת. הוא היה נראה מדהים בבוקר, לעומתי שפתחתי לו את הדלת בפיג'מה ושיער נפוח - לפעמים אני שונאת את התלתלים שלי. העיניים הכחולות שלו נצצו, "תראי מי התעוררה!" הוא אמר באושר, ואז שמתי לב שלידו, בעיניים ירוקות וצמה ג'ינג'ית, עומדת אחותי, לוסי. "לוסי!" קפצתי משמחה וחיבקתי אותה, "עוד שעה יש ארוחת בוקר, תתארגנו בינתיים, אני אבוא למקרה שאת לא זוכרת את הדרך." כריס אמר בחיוך וסגר את הדלת. עשיתי ללוסי סיור בחדר והיא ממש אהבה אותו. פתחתי את הארון ואז גיליתי שכל הבגדים שארזנו, שלי ושל לוסי שם. התלבשנו והתארגנו, ואז כריס שוב דפק בדלת . "מוכנות?" הוא שאל ויצאנו אליו. בחדר אוכל הפעם לא ישבנו רק עם כריס, הפעם ישבנו עם החברים שלו. הוא הציג בפניי אותם, היה את אוליבר, בנג'מין, ג'ייקוב, ג'ק, לוק, ואנדרו. הם היו נחמדים, הם הזמינו אותי ואת לוסי אחר כך שנבוא למשחקייה, לוסי ממש רצתה אז אמרתי שנבוא.

"אז? איך את מסתגלת?" שאל אותי כריס בדרך כשהלכנו למשחקייה, "לא יודעת, די משעמם בשיעור.." אמרתי, "אל תדאגי, את תסגלי את הראייה שלך מהר, ואז תעברי לקורס שלי בהזזת אטומים. אני המדריך, בדרך כלל בהתחלה אני מסביר על מבנה האטום כדי שנכיר אותו יותר טוב, אבל אחר כך אנחנו כבר מתעסקים בלהזיז אותו." הוא אמר בהתגאות, שמחתי שאני אלמד בקורס של כריס, זה נתן לי מוטיבציה להתאמן. לפי כריס חוץ מהשיעורים אפשר להתאמן רק בחדרי האימונים, אבל בראייה אפשר לנסות לראות מה יש בקופסאות.

במשחקייה היו הרבה דברים מוזרים, היו שם משחקי ווידאו של ירייה, רק שהשחקן הזיז את הכדורים בלי לגעת בהם אל הזומבים. היו שם המון חטיפים ושתייה, כמו שיש בחדר שלי, והיו שם המון דברים שאני לא ראיתי כמו שיש בקופסאות. היו שם משחקי מציאות מדומה, ועוד הרבה דברים שנראו ממש מגניבים. "אנחנו הולכים לראות סרט, את באה?" אנדרו אמר, הלכתי אחרי כולם אל חדר קטן. התיישבתי ליד אנדרו וכריס התיישב לידי, הסרט התחיל, זה היה 'דמדומים', סרט טוב. באמצע הסרט אנדרו לחש לי משהו "לוק יודע לעשות סרטים טובים, הוא יוצר את זה." הוא הצביע על משהו מאחורינו, היה שם חדר קטן עם חלון כמו המקום של המקרן בסרטים, רק שבמקום מקרן היה שם את לוק, שישב על כיסא והיה נראה מתאמץ. העיניים שלו זזו על המסך מהר מאד, והוא התרכז מאד בסרט. אנדרו הסביר לי שהוא מזיז את האטומים ככה שתיווצר תמונה, ושהוא מזיז אותם מאד מהר, נדרשים שנים של אימונים כדי להגיע לרמה כזו.

אחרי שחזרנו מהמשחקייה הלכתי להתאמן והשארתי את לוסי בחדר, מצאתי איזה קופסא וניסיתי לראות מה יש שם. "את לא תצליחי לראות בה, היא קשה, יש כאלה עם יותר אטומים. בואי איתי" כריס אמר לי אחרי שראה אותי עומדת ליד הקופסא ההיא, הוא לקח אותי לקופסאות שבאמת ראיתי שיש שם דברים, הדברים הפכו קטנים יותר וקטנים יותר ככל שעברנו קופסאות. "אני לא רואה פה כלום" אמרתי בייאוש. "תנסי לעשות סוג של זום עם העיניים שלך, זו קבוצת אטומים, את תראי את זה בסוף, מבטיח." הוא עודד אותי. לשנייה אחת ראיתי פתאום למה הוא התכוון, באמת הצלחתי לעשות את זה! זה היה מדהים, אני הרגשתי כאילו אני נכנסת לתוך הקופסא, ואז ראיתי עיגולים קטנים שזזים אחד ליד השני מהר מאד. שיתפתי את כריס במה שראיתי והוא אמר שאני מאד מתקדמת, שמחתי, למרות שהוא הזכיר שזה עדיין לא מספיק.