בת ארטמיס 🌙

פרק 1

נ.מ ארטמיס

"ליידי ארטמיס מה נעשה איתה" שאלה זואי "היא תשאר בחיים או ש.." " אני לא מתכוונת לפגוע בה אין זו אשמתה שהיא נולדה, אבל היא לא נשארת פה אני אשים אותה אצל בני אדם שישמרו עליה ונקווה שהיא תשאר שם לתמיד" אמרתי לסגנית שלי.
"ועכשיו תביאי לי את הילדה" זואי הלכה וכשהיא חזרה התינוקת היתה בין ידיה לקחתי אותה מידיה "ליידי ארטמיס איך קוראים לה" שאלה אותי זואי "קוראים לה לונה" אמרתי לה ושלחתי אותה לבחזרה לשאר הציידות.
לונה נראת בדיוק כמוני אותן עיניים כסופות צהבהבות כמו הירח ואותו שיער שחור כמו הלילה.
"נקווה שלא תגלי מי את לעולם" אמרתי לה והיא חייכה אליי ויצאנו לדרכנו.

__כעבור 17 שנה:__
"אני לא מסכימה לך להתראות איתו יותר"
"אבל אמא אני אוהבת אותו" אמרה ביתי.
"אני אוסרת עלייך להיפגש איתו שוב שמעת אותי" "אמא מתי תביני שאני לא כמוך" שאלה אותי.
"תצטרפי אליי ביתי יהיה לך יותר טוב מאשר איתו" השבתי לה. "אי אפשר איתך אני לא רוצה להצתרף לציידות שלך אני רוצה להתחתן ולהוליד ילדים לא כמוך" אמרה בכעס. "לונה עם לא תצטרפי אליי עכשיו אני לא אדאג לך יותר" אמרתי גם כבר בכעס.
"אוף, אני שונאת אותך את בחיים לא תיהיה אמא שלי" צעקה לונה והלכה משם. אני מודה באיזה שהוא מקום זה כן כאב אבל זו היתה ההחלטה שלה אני יותר לא דואגת לה שתסתדר לבד.