מסובכים

44; לו״ז הלב השבור

״בוקר טוב,״ חייכתי אל עילי ומאיה. הם ישבו מחובקים על הספה, שקועים ברגע מתוק משלהם. ״קפה?״

עילי קם, נחלץ מזרועותיה של מאיה ברטינה. הוא נשק ללחיה ומשך אותה איתו אל המטבח, שולף ספלים מהארון. ״עליי,״ השיב. ״איך התעוררת כל כך מאוחר?״

הצצתי בשעון שעל ידי. ״עשר וחצי זה לא מאוחר,״ הזעפתי והתיישבתי מול השולחן עם היד מוכנה להפעיל את המחשב. ״אני לא הערתי לך על כל הבקרים שבהם איחרת לעבודה, נכון?״

עילי גלגל עיניים והרתיח מים בקומקום החדש שקנינו לפני שבוע. הוא התעקש לקנות אותו מהכסף שלו אחרי שהישן התקלקל לגמרי. ״זו רשלנות, כי זה התפקיד שלך.״

״אל תנסה להפיל את זה עליה,״ אמרה מאיה והתיישבה ליידי, משכלת את רגליה על הכיסא הרחב. ״אתה אדם בוגר, בן שמונה-עשרה, ותאמין לי שאם אתה מסוגל להשיג לך עבודה אתה גם מסוגל להגיע אליה בזמן בכוחות עצמך.״

הוא הסתובב אלינו, אוחז בספל ריק בידו האחת ובכפית גדושה קפה שחור בידו השנייה. ״לא הבנתי, מתי הספקתן לעשות עליי יד אחת? את אמורה להיות בצד שלי, מאש.״

״לא כשאתה טועה,״ היא ענתה בחכמה והציצה אל מסך המחשב שלי. ״סמי, מה את עושה?״

״אני לא יודעת,״ מלמלתי, מיואשת, בעודי קוראת את מילותיי שלי, מחפשת בהן טעויות. הפסקאות הגדולות, הסיפורים הקטנים, כל הזכרונות מימי התיכוון וגם מהשנים שאחריהם כעת נראו גדולים מכדי לכסות. כמעט סיימתי לכתוב את לו״ז הלב השבור שלי, אבל משהו שם היה חסר.

זה היה בוקר שהרגיש שונה, למרות שהתחיל כמו כל בוקר אחר בזמן האחרון. עילי ומאיה הגיעו להבנות ביניהם על מה שהם רוצים ואני שמחתי להביט מהצד על אחי המאושר עם זאת שאיתה איחלתי לו למצוא את האושר הזה. כוס קפה ורדיו ברקע בשעות הבוקר, שבדרך כלל היו מוקדמות בהרבה מאלו. הוא היה מלווה אותה לאוטובוס לבית הספר ויוצא לעבודה, מותיר אותי להתמודד עם הכתיבה המייאשת של הספר עליו עבדתי בשמונת החודשים האחרונים.

זה היה קשה, אבל ידעתי ימים קשים יותר. כאב לי לכתוב על אהבה כשאיבדתי את שלי, אבל כשקיבלתי את זה, הכתיבה זרמה. כעת ידעתי שמה שחסר לי כל הזמן הזה, שבו נלחמתי עם המילים ועם המחשבות, היה תחושה אמיתית ומוחשית של לב שבור משלי. הזיכרון לא הספיק; הוא לקח אותי עד מקום מסויים אבל משם הוא קפא, פשוט כי השתניתי מאז. יש משהו בשיברון לב שנשאר איתך, אבל עם השנים נעשה קהה. זה מה שגורם לנו לחזור לאהבה. כשנשבר לי הלב נפתחה לי דרך חדשה. פתאום הייתה לי השקפה חדשה על כל הדברים שרציתי לומר, גם אם ברגעים מסויימים זה כאב פי אלף יותר מקודם. מה לעשות, כדי להרוויח הרבה צריך להפסיד קצת.