מסובכים

29 א; על מסוגלות והתעלות

09:37: וואלה! סלבס: שיק או שוק? רק אתם תכריעו! איך התלבשו הסלבס להשקה החגיגית של האלבום המדובר בסצנת הרוק?

09:50: הודעה מאת: צור דה שליט: עלמה ישנה אצל חברה. יכול להיות שאני מלך המאגיה השחורה. היום, שמונה בערב. מחכה לך.

ynet :10:01: בקושי שבוע אחרי - צועדים לבחירות בפעם הרביעית ברציפות?

10:02: ישראל היום: סוויסה כבר יודע למה כולם אוהבים את מסובכים

בהיתי במסך הטלפון שלי כששתיתי את הקפה השחור השני שלי לבוקר הזה. עילי קם בזמן ללימודים והתעקש ללכת למרות שאמרתי לו שאני יכולה להתקשר למורה שלו ולשחרר אותו. הוא יצא מוקדם מספיק בשביל לרוץ לבית הקפה הקרוב ולקנות לעצמו אספרסו כפול ארוך. הילד הזה הופך לתל אביבי פלצן עם כל יום שעובר. לא הצלחתי לשחרר את האלבום; הקשבתי לו כשעשיתי כלים, ואז השמעתי שוב רק את האהובים עליי ביותר כשעברתי שוב על מסמכי החשבונות. כבר קיבלתי את זה שככה כל יום מתחיל ומסתיים: אלה החיים.

בדיוק כשהייתי בעיצומה של סריקת חשבון קניות בלתי מוצדקות (זו הייתה טעות מרה לשלוח את עילי לעשות אותן בשבילי, אבל כשניסיתי להיכנס לסופר הרגשתי את הבחילה המוכרת שגרמה לי לברוח משם ולא לחזור), מיקה נכנסה לדירה, קופצנית כהרגלה, לבושה לעבודה, תיק צד גדול על כתף ימינה. היא טרקה את הדלת אחריה, גורמת לי לזנק בדריכות; זכרתי שנעלתי את הדלת אבל לא זכרתי שיש לה מפתח. משראיתי אותה ושמעתי את צעקות ההתלהבות הנדתי בראשי בשעשוע ושקעתי בחזרה במסמכים שלי. מיקה התיישבה מולי, הפוכה על הכיסא, משעינה את ראשה וידיה על משענת הכיסא. ״סמי, את לא מאמינה כמה יש לי לספר ל-״

״התנשקת עם עידו,״ הפטרתי.

מיקה הסמיקה באדום עז. ״כן, זה קרה,״ היא מלמלה ואספה את שיערה, משפילה את מבטה. ״דיי במפתיע-״

״אוי, על מי את עובדת?״ צחקתי והבטתי בה, משועשעת מהמבוכה שלה. ״זה היה צפוי. עילי ומאיה התערבו על זה. חוץ מזה, את עיוורת אם לא ראית שהוא קינא לאורך כל תקופת אביב.״

היא גיחכה, מרוצה מעצמה. ״כן, זה היה נחמד.״

זה גרם לשתינו לצחוק, כאילו חזרנו לתקופת התיכון, כשאני סיפרתי לה על בנים אקראיים שבהם הייתי מעוניינת והיא הייתה נעולה על עידו, מפרשת לאלף פרשנויות כל פעולה ומילה שלו. לא הייתי אדם נוסטלגי אבל ככל שהזמן עבר מהרגע שבו עילי חזר לחיי, הרשיתי לעצמי לרחף מדיי פעם בין כל הדברים שלא התעכבתי עליהם בעבר. הנוכחות שלו בחיים שלי שינתה אותם ללא היכר. מזו שמעדיפה לשכוח הכל הפכתי לאט לזו שעליה לזכור כל דבר, מנמלטת למגן אנושי. לא היה דבר בחיים שלא הייתי מוותרת עליו עבורו.