פרק 22

341 30 1
                                    

"פיצה האט,אשלי מדברת,במה אפשר לעזור?"עניתי לטלפון

"א-אשלי?"הקול של הלקוח נשמע מעט רועד

"הכל בסדר אדוני?"

"כ-כן"הוא מילמל "רציתי להזמין פיצה משפחתית ,חצי פפרוני וחצי עם תירס וזיתים"

"אין בעיה.תרצה אחד מהמבצעים שלנו?"

"ל-לא תודה"הוא מלמל

"איסוף עצמי או שליח?"שאלתי וזה השאיר את הלקוח דומם.

כמה דקות ארוכות הוא שתק ולא ענה

"איסוף עצמי או שליח?"חזרתי

"איסוף עצמי"הוא קבע

"אין בעיה.ההזמנה שלך בהכנה.יום טוב"ניתקתי אחריי שהוא מלמל "גם לך" ובדיוק נכנס עוד לקוח

"שלום אדוני מה תרצה להזמין?"

* * *

המשכתי לקחת ולמסור הזמנות,מידיי פעם בודקת מה השעה או רצה למטבח להכין תה בין לקוח ללקוח.

אבל אז הוא הגיע.

לא עוד סתם לקוח,זה היה נייל.

המבט שלי קפא כשצפיתי בו נועל את הרכב שלו ומתקדם לפיצרייה.

לקחתי נשימה עמוקה והסתובבתי לקחת כוס מים,עם יד רועדת בקושי הוצאתי כוס ולחצתי על הכפתור,גרמתי לחצי מהמים להישפך על החולצה,הסתובבתי ימינה והוצאתי נייר,מנסה להעלים את הכתם הרטוב מהחולצה כשנייל קרא לי מאחוריי הדלפק

"א-אני,ההזמנה שלי מוכנה?"

"שיט"מלמלתי לעצמי בזמן שהסתובבתי לאט והסתכלתי עליו,בולעת רוק לאט

"נייל"ציינתי בשקט

הוא עצם עיניים ונשף

* * *

"אפשר להחזיק לך את היד?"הוא מילמל בשקט וזז לכיווני,הסתכלתי עליו ונאנחתי-מהנהנת לאט.

הידיים שלנו התחברו,אצבעות משתלבות,צמרמורת בכל הגוף.שכחתי כמה טוב וטבעי האצבעות שלנו השתלבו,וכמה טוב הרגיש החום התמידי שלו.

"למה אתה עושה את זה?"שאלתי והוא שיחרר את היד וזז אחורה מבוהל

"ל-לא.לא היד"הושטתי את ידי אליו והוא לקח אותה

"על מה את מדברת?"הוא הסתכל עליי

"למה אתה ממשיך לרדוף אחריי?למה אתה נותן לי סווצ'רים שלך?למה אתה מזמין אותי לדייט?"

"כי אני אוהב אותך."הוא ענה במידיות כאילו זה מובן מאליו

"אבל קרו דברים.היחס שלנו השתנה.ואני לא......"הקול שלי נחלש בסוף המשפט,מפחדת לפגוע בו

"את לא אוהבת אותי יותר"הוא השלים אותי,מתרחק ומשחרר את היד שלו מהאחיזה שלי

"נייל"לחשתי,מרגישה דמעות מאיימות ליפול

"בבקשה"הושטתי את ידי לכיוונו והתחננתי שיחזור

הוא הסתכל על היד ואז עליי,המבט שלו השתנה לכועס

"מה את עושה??"הוא כמעט צעק"שנייה אחת את אומרת שאת לא אוהבת אותי ואז את רוצה שאני אחזור להחזיק לך את היד ושנמשיך בדייט כאילו לא קרה כלום??!"הוא זרק את ידיו בזעם

רציתי למשוך אותו לחיבוק ולבקש סליחה על זה,אבל קפאתי במקום.האמת שיתקה אותי.אני לא יודעת מה אני רוצה.אני מבולבלת.אני שונאת אותו,אני מאוהבת בו עד השמיים.

"לעזאזל"הוא מלמל ונשף אוויר בעצבים

הוא התחיל ללכת חזרה לצד שממנו באתי אבל נשארתי לעמוד.הגוף שלי התחמם והדופק שלי הגביר קצב,עמדתי שם מסוחררת,נושפת ואפילו לא שמה לב לדמעות שקיררו את הלחיים שלי

"נייל!!"צעקתי ורצתי לכיוונו

טאם טאם טאם ^^

Dont you dare - נייל הורןWhere stories live. Discover now