Dont you dare - נייל הורן

אפילוג

נייל יישב על כיסא ליד המיטה שלי והחזיק לי את היד

"את תהיי בסדר.היה לנו זמן נפלא ביחד אבל הגיע הזמן להיפרד.אני באמת,באמת באמת מצטער אשלי.אבל הגיעה הזמן.שניינו כבר זקנים וחווינו כל כך הרבה ואני כל כך מצטער שאת צריכה ללכת ואני נשאר לבד בעולם הזה.הייתי עושה הכל כדיי שתישארי איתי.אבל זמנך הגיע.הרופאים אמרו את שלהם".

הוא משך באפו וקולו היה רועד,במצבי לא יכולתי לבכות או לדבר,אני צמח.אבל הרגשתי את הלב שלי נקרע לגזרים.

עוד ועוד אנשים ביקרו אותי בבית חולים אבל שום דבר לא יעודד אותי כבר.

אני זקנה מקומטמת שנפגעה בתאונת דרכים,הפכתי לצמח ושכבתי חצי שנה בבית חולים,לנייל הייתה תקווה,לילדים שלנו,לנכדים שלנו,להורים שלי,לבראדלי,לכל החברים שלי-לכולם הייתה תקווה שאני אשרוד.

אבל הרופאים אמרו שאני חלשה מידיי ואין סיכוי שאני אתעורר,בלב כבד ואחריי הרבה מחשבות,נייל החליט לנתק אותי .

אני באמת לא כועסת עליו,אין לי זכות,הוא יישן לצידי חצי שנה על מיטה קטנה וויתר על כל החיים שלו כדיי להשגיח עליי ולעזור לי,אבל הגורל קבע שזה תם.אני צריכה ללכת.

אני מצטערת בפני כל מי שמכיר אותי,כל מי שאוהב אותי,ונייל,

אני מצטערת שזה נגמר ככה.

הם לא יישמעו אותי ואני לעולם לא אוכל להגיד, אבל אני אוהבת אותם לנצח.

ושלא ייעזו להתגעגע יותר מידיי.