האם להיות בך מאוהב - אביב גפן
-
״אז מה את עושה הערב, דני?״
״יונתן?״
״אני בבית.״ אני מוסיפה במהירות.
״מה קרה?״ הוא נשמע מתעניין להפתעתי
״עייפה.״ אני עונה בקצרה
״וואלה,״ הוא עונה בספקנות.
״מה אתה עושה הערב?״ אני שואלת גם אני בשביל להראות עניין, וגם כי זה באמת מעניין אותי פתאום ולא באמת רציתי לסיים את השיחה.
״חשבתי לעשות לך חוויה מתקנת מהצהריים,״ הוא אמר גורם לי לנשוך את שפתיי בחיוך, איך זה בא לו כל כך בקלות?
״על מה חשבת?״ אני שואלת בחיוך.
״היית מגלה אם היית באה,״ אני חושבת ששכחתי איך נושמים.
״אתה היית רוצה שאבוא?״ אני לא עונה לו כמה שניות ונזכרת בשיחה שלנו מהבוקר.
״כן.״ הקול שלו כל כך עמוק. אני נאחזת בכרית שלידי וכמעט קורעת אותה מהתרגשות. מה זאת ההשפעה הדפוקה הזאת בכזאת מהירות?
״את שם?״ הוא צוחק לרגע ואני שוכחת שהוא על הקו.
״זה לא הרושם שקיבלתי ממך היום,״ אני מתוודה בלחש.
״למה?״ הוא שואל לא מבין. למה? אולי כי התנהגת כמו חרא? אולי כי התעלמת ממני כל עוד יכולת?
״כי התעלמת ממני!״ אני מתפרצת ושומעת אותו צוחק ואני מיד מצטרפת מבלי לשלוט בכלל.
״רצית שאשאל אותך שאלות מפגרות כמו גברי?״ הוא שאל סוחף אותי לעוד גל של צחוק, משהו בקול שלו, משהו במילים שלו גורמות לי לחיוך בלתי נשלט.
״הן לא היו מפגרות.״ אני מוחה.
״הן היו, ואת יודעת את זה.״ הוא החלטי ואני מתקשה שלא להסכים איתו.
