You're Somebody Else -flora cash
״כן אמא,״ מלמלתי בעייפות, אנחנו על הקו כבר חצי שעה ואני מתחילה להצטער על זה שהתקשרתי לספר לה שהקדימו לי את הגיוס.
״נטע כנראה תשאר אצל החבר שלה,״ אני אומרת מביטה בנטע שמביטה בי גם היא בתסכול, נושא הגיוס הזה הכה בנות כהוגן ואני לגמרי מרגישה שאין מוצא מפה.
״בסדר אמא, יש לי עוד חודש, בואי נראה מה יהיה.״ אני אומרת בחוסר סבלנות, היא די לחוצה שאחזור הביתה ואני מבינה אותה, פשוט הדבר היחידי שעומד עכשיו לנגד עיניי זה יונתן.
עד שהכל כל כך הסתדר ביננו, עד שהוא שלי ואני שלו ואין שום דבר שיעמוד באמצע.
״את חושבת הרבה,״ נטע העירה כאשר השיחה נותקה אך נשארתי על הקו.
״מה יהיה איתי ועם יונתן?״ שאלתי מבועתת, באמת פחדתי שאני מכניסה גול עצמי לזוגיות שלנו.
״יהיה בסדר דני,״ מטע הניחה את ידה על כתפי ״את חשובה ליונתן והוא ידע שאת אמורה להתגייס.״ היא נסיתה להרגיע אותי אבל זה לא קרה נאנחתי מנענעת את ראשי בתסכול.
״מתי תספרי לו?״ היא שאלה במעט רחמים, ״לא יודעת, אני מפחדת שזה יגרום לו לברוח.״ אני אומרת מבוהלת, ״דני,״ נטע מסובבת את ראשי אליה, אני מביטה אבודת עצות.
״אם יונתן יעזוב אותך בגלל שאת מתגייסת אז עדיף שהוא יעזוב עכשיו. כי מחר זה צבא ומחרתיים זה טיול אחרי צבא או עבודה שווה.״ היא אומרת, והיא גם צודקת.
״והוא לא יעזוב אותך, הוא לא תומר דני.״ היא אומרת לי בביטחון. היא עוד פעם צודקת.
ממתי נטע כל כך חכמה?
״יהיה בסדר, הכל עניין של גישה, אם אעשה מזה סיפור הוא יעשה מזה סיפור. נכון?״
*
אני יושבת על הבר ואני כל כך לחוצה, הרגשות שלי מעורבים.
אני כל כך רוצה כבר לראות את יונתן ומחכה לו ומצד שני אני כל כך מפחדת מהמפגש איתו ומהרגע שאספר לו שבקרוב כבר לא אהיה כל כך קרובה אליו.
״רוצה מים דני?״ נטע שואלת אותי, אני מחייכת אליה בעייפות ושוללת עם ראשי את ההצעה שלה בנימוס.
יצא במקרה שיונתן ואני נמצאים הערב יחד במועדון שנטע עובדת בו, ואם סף הלחץ לא מספיק גבוה בגלל הבשורה המרה שלי, אז עכשיו גם יונתן אמור להגיע עם החברים שלו.
״כשהם יבואו תשתדלי להיות בסביבה, טוב?״ אני שואלת בתחינה, נטע מהנהנת בניסיון להרגיע אותי אבל שתינו ידענו שזה לא תלוי בה.
״פרינסס,״ סוף סוף אני מחייכת באמת, אני כל כך שמחה לראות את קים מושך את הכיסא שלידי ומתיישב לא לפניי שהוא נושק לראשו.
״מה אתה עושה פה?״ אני שואלת מופתעת, ״חבר שלך פה.״ הוא אומר בשעשוע, אני אצטרך להתרגל בסוף לזה שקים ויונתן חברים.
אני נושמת לרווחה כשאני מבינה שאבלה את הערב צמוד לקים ויונתן הוא לא התקווה האחרונה שלי.
״באמת? מי זה?״ הקול שלי גורם ללב שלי להשתולל בפראות, אני מגלגלת את עיניי ומסיטה את מבטי אל יונתן שעכשיו אוחז במשענת הכיסא שלי בכף ידו ונשען עליה.
״לא יודעת, על מה אתה מדבר קים?״ אני שואלת את קים ולא מפנה את מבטי אל יונתן שנועץ בי את מבטו בחיוך צדדי.
השפתיים של יונתן נושקות ללחי שלי מספר פעמים ואני מתכווצת במקומי בהתרגשות, הזיפים המחוספסים שלו מתחכחים בלחי השמנמנה שלי כשהוא עוטף אותי מאחור בידיו הגדולות ומניח את הסנטר שלו על הכתף שלי.
״יש לך ריח טוב.״ אני אומרת בלחש, יונתן קובר את ראשו בצווארי ואני מצטמררת ממגעו.
הוא שותל נשיקה בצווארי ואני כמעט נאנחת מהנאה, איך אני אסתדר בלעדיו? איך?
דמעות מצטברות בעיניי, הראייה שלי מתחילה להטשטש ואני מרגישה מחנק בגרוני.
״מה קרה?״ הוא שואל בדאגה, אני ממצמצת מספר פעמים ומסיטה את ראשי מעט בצידה בשביל שפניי יהיו מול פניו והעיניים שלו מצטלבות.
״כלום,״ אני מגחכת בשיקריות, המבט של יונתן לא קונה את מה שאני אומרת ואני ממהרת להצמיד את שפתיי אל שפתיו, יונתן עוצם את עיניו אחריי ונושק לשפתיי באיטיות.
אני זזה מעט לאחור ויונתן פוקח את עיניו ועדיין מביט בי בחוסר אמון, ״את יודעת שאת יכולה לדבר איתי על הכל, נכון?״ הוא שואל, את זה לא.
אנ מהנהנת באיטיות ויונתן מניח את ידו על הלחי שלי, הוא משפשף אותה באיטיות ומניח נשיקה חמימה על מצחי.
״תספרי לי אחר כך.״ הוא לוחש באיטיות, אני נאנחת כשאני מבינה שלא אצא מזה.
-
טוב הפרק מאוד מאוד קצר ואני אסביר את עצמי במילה אחת -
התגייסתי.
אני לא מוצאת הרבה זמן בטירונות לשבת ולכתוב והחצי פרק הזה הוא לפחות משהו, אני מבטיחה שכשאחזור הביתה אשתדל לכתוב כמה שיותר בשביל שיהיה לי להעלות במהלך השבוע❤️
אוהבת🐣
