Broken | Taekook

Chapter 4 - regret

"שהפסקתי לענוד את טבעת הנישואין שלנו." טאהיונג אמר.

זה השאיר את ג'ונגקוק חסר מילים. הוא פשוט בהה בידו של טאהיונג. אין טבעת. מאיך שניתן לראות, הוא הפסיק לענות את הטבעת כבר חודשים בגלל שזה יכל להשאיר סימן של טבעת. ג'ונגקוק באמת מבולבל. מתי טאהיונג הפסיק לענות את טבעת הנישואין שלהם? למה הוא הפסיק? איפה הטבעת?

"הפסקתי לענוד אותו לפני שישה חודשים, אני עונד אותו בתור שרשרת עכשיו." טאהיונג אמר, איכשהו הוא יכל לנחש מה ג'ונגקוק חושב. "למה הפסקת לענוד אותו?" ג'ונגקוק שאל. הוא מתחיל לאבד את זה שוב. לראות את טאהיונג לא עונד את הטבעת זה לא משהו שג'ונגקוק מעריך. זה לקח הכל ג'ונגקוק עצר את עצמו והחזיר את הטבעת לאיפה שהוא שייך. באצבע של טאהיונג.

"השאלה האמיתית היא, למה בעלי לא שם לב לזה. אמרת שאנחנו בסדר. אז למה? למה לא שמת לב? אתה התחלת לקרוא לי 'קים טאהיונג' ולא 'ג'ון טאהיונג', לפני שנה פתאום הפסקת. זה היה מתי שהתחלת להיות מבולבל נכון? היא הייתה באזור. אל תבין אותי לא נכון, אני לגמרי גיי אבל אני עדיין מוצא בה מושכת. שלא נדבר עלייך, ביסקסואל. אז אני לא יכול לגמרי להאשים אותך." טאהיונג התחיל לדמוע שוב.

"אנחנו עדיין יכולים לעבוד על זה אם רק נדבר." ג'ונגקוק אמר. "אין על מה לדבר, ג'ונגקוק. זה נגמר, אנחנו סיימנו. אם אפשר לתקן את זה, הנישואין שלנו הייתה טעות. הם ספק אמרו שנוכל לעשות את זה ועשינו, התחתנו. היינו מאושרים לתקופה מסוימת. אבל ברור, אני לא בטוח. כל מה שיכלת לקחת בחזרה, היית צריך לקחת בחורה ולא בחור. לבחור את ליסה על פניי. גם אם לא הייתי בוחר גירושין, היית צריך להתגרש ממני. אני מפחד ג'ונגקוקי..." הפעם הזאת טאהיונג לא נלחם בדמעות, הוא ניסה להחזיק את זה, הוא פשוט רוצה להרגיש משוחרר מהכאב שמחזיק בו.

"אני ראיתי את הדרך שהסתכלת עליה, זה היה המבט שרק אני קיבלתי, זה המבט שאני נתתי אז. שאני רואה אותך איתה... זה כואב. אבל אתמול היה הגרוע מכל, לראות אותך איתה, עם הילדה הקטנה. משחקים, צוחקים יחד, אוכלים יחד. זה כואב. זה לא בגלל שאני מקנא, זה כאב בגלל ששלושתכם נראיתם כמו משפחה, בעל ואישה עם הילדה הקטנה שלהם. המבט המאושר הזה שהיה על הפנים שלך, זה כואב. זה כואב כי סוף-סוף הבנתי, אני לא יכול להביא לך  את זה, המשפחה המושלמת שתמיד דיברנו עליה, אני לא יכול להוליד את הילדים שלך, ואני יודע עד כמה אתה רוצה להיות אבא... אז איך אני בדיוק אמור להרגיש... איך אחריי מה שראיתי." טאהיונג טפח על החזה שלו בכל פעם שאמר 'זה כואב.'

בפעם הראשונה ג'ונגקוק מבין איך טאהיונג בדיוק מרגיש והוא בוכה יחד איתו. אבל עדיין, אבוד במילים. הוא לא יודע איך או מה להגיד לטאהיונג כדי לגרום לו להפסיק לבכות.

"אני אוהב אותך, ג'ונגקוק. אני אוהב אותך כלכך ומגיע לך משפחה שתמיד חלמת עליה." טאהיונג המשיך, הולך באיטיות לצד טאהיונג.

"היא יכולה להוליד את המשפחה שאתה חולם עליה, זה מעולם לא היה אמור אני. אני רק רוח חולפת..." טאהיונג אמר שוב.

"אני עונד את הטבעת הזאת שלוש שנים, אבל אהבתי אותך עשר שנים. היום שהצעת לי היה היום הכי מאושר בחיי. אתה הלב שלי, האהבה של חיי, אני תמיד אוהב אותך, אבל הסיפור שלנו נגמר פה. תהיה מאושר בייבי, ואל תשכח, אתה הסיבה לאופוריה שלי." 

היד של טאהיונג רעדו שהוא נתן את הטבעת לג'ונגקוק, הוא לא יכל להפסיק לדמוע. ג'ונגקוק הרים ושילב את ידיהם שטבעת תחת שניי הידיים שלהם. הוא מחזיק אותו כמה שיותר צמוד, כאילו פחד שטאהיונג יחליק ממנו. טאהיונג לקח את ידיהם ונישק ברכות את גב ידו של ג'ונגקוק, הוא לקח מבט אחרון על ג'ונגקוק. בכנות, פניו של ג'ונגקוק נראה כלכך מבולגנות בגלל שהוא בוכה, אבל טאהיונג נתן לו את המבט את החיוך המתוק ואמר. "תהיה מאושר."

הוא השתחרר מידו של ג'ונגקוק, מסתובב והולך לכיוון היציאה.

"טאהיונג, בבקשה!" ג'ונגקוק התחנן.

"בבקשה-" אבל טאהיונג המשיך ללכת.

"ג'ון טאהיונג!" טאהיונג עצר אבל אז המשיך ללכת.

"אל תעזוב אותי..." אבל טאהיונג כבר נעלם באופק, וג'ונגקוק נשאר עזוב בביתם... בוכה.

------------------------------------------

טאהיונג ארז את הדברים ועזב את הבית שלהם, ג'ונגקוק לבד... איך זה הולך להסתדר מכאן? זה עצוב... מקווה שאהבתם:)