"אל תגיד לבעלי, אבל אני הולך לבקש ממנו להתגרש ממני."
טאהיונג השתוי אמר לג'ונגקוק... שהוא בעצם בעלו.
התחיל: 25 באפריל 2020
גמור: 27 בינואר 2021
קרדיט לי על הכריכה.
כל הזכויות שמורות ל- ongiepills.
תרגום: BTStaekook17.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ג'ונגקוק ישן בחדר האורחים בספה עד שצילצול הטלפון הקים אותו, הוא חיפש בשולחן כדי להרים את הטלפון. הוא אפילו לא בדק מי זה שהתקשר אליו, הוא פשוט ענה.
"שלום." קול רגיש בקע.
"בוס? אתה מרגיש טוב?" קול של אישה ענה מהצד השני.
"היי, ליסה? כן, אני בסדר, למה התקשרת אליי? משהו לא בסדר?" ג'ונגקוק ענה.
"אתה מגיע למשרד היום?" היא שאלה.
"לא, אני לא חושב שאוכל, אני לא מרגיש טוב." ג'ונגקוק ענה בזמן שמיסאז את ראשו.
"אבל הישיבה עם חברת M היא ביום שני, אתה סיימת עם המידע, אתמול ביקשת ממני להקריא לך את זה." היא אמרה לו.
"שיט. אני לגמרי שכחתי מהישיבה, אני אגיע למשרד עכשיו." ג'ונגקוק אמר לפני שגמר את השיחה. איכשהו זה היה מוזר לדבר עם ליסה אחריי הריב שלו עם טאהיונג.
במהירות הוא עלה למעלה, לחדר שינה שלהם, לשנות לבגדי עבודה. לפני שהוא סיים, היה לו צורך עז לפתוח את הארון בגדים של טאהיונג, הוא נשם אחריי שראה שהבגדים שלו שם.
זה הרגיש שהוא יחזור, שהוא רק צריך מרחב כדי לנקות את הראש.
זה בסדר, הדברים שלו עדיין כאן... הוא יחזור.
לאחר זמן קצר, הוא נסע עשרים דקות למשרד. כל העובדים קדו לו שנכנס, אבל הוא לא הרגיש טוב אז הוא לא קד להם בחזרה. זה גרם לעובדים לחשוב אם קרה משהו, ההבעה שלו גם היה מפחיד ונראה שהוא במצב רוח נוראי.
הוא נכנס למשרד שלו, הוא התיישב ופתח את המחשב שלו כדי לעבוד על המצגת שלו. יש לו רק את היום ומחר כדי לסיים ורק ההתחלה שהיה גמור. הוא צריך לגמור עם זה גם אבל איכשהו לא יכל לחשוב איך לסיים את זה. הראש שלו היה כלכך מבולגן מדברים שהוא לא יכל לחשוב.
הוא ניסה לכתוב משהו, כתב ואז מחק. הוא נאנח בקול, הוא הרגיש את הלחץ. זה כבר שש בערב ועדיין לא הגיע לחצי העמוד. ג'ונגקוק שיחרר את העניבה שלו ועצם את עיניו. הוא לקח נשימה עמוקה. הוא צריך להתרכז.
דפיקה בדלת גרמה לו להשב את תשומת ליבו לדלת,אבל העיניים שלו עדיין היו עצומות. הראש שלו כאב.
"תיכנסי." הוא אמר.
הדלת נפתחה ובחורה נכנסה עם תיק מסמכים לא עבה במיוחד.
"בוס? אני צריך שתחתום עליהם." ליסה אמרה בזמן שהגישה אתה לו את המסמכים.
"פשוט תניחי אותם בשולחן, אני אקרא אותם מאוחר." ג'ונגקוק אמר.
"הכל בסדר?" ליסה שאלה מודאגת. פניו של ג'ונגקוק נראו כאילו הוא בכאב או משהו אחר.
"זה כלום, אני בסדר." ג'ונגקוק הבטיח לה. ואז הוציא הנחה עמוקה.
"זה טאהיונג, הוא שאל לגירושים..." ג'ונגקוק לבסוף סיפר לה. ליסה הייתה מופתעת לשמוע את זה. היא מעולם לא ציפתה לזה. עכשיו היא הבינה למה ג'ונגקוק במצב הזה.
"במהלך הארוחה שלכם, מה אמרת?" ליסה שאלה.
"לא, הבוקר הזה... הוא ראה אותנו... בקפיטריה," ג'ונגקוק ענה לה. "עם צ'איון." הוסיף. עיניה של ליסה נפקחו. "הבת של אחותי, צ'איון?" ליסה שאלה וג'ונגקוק הינהן. "זה היה אתמול, סיפרת לו שזו אחיינית שלי?" ליסה שאלה.
"לא היה לי את ההזדמנות להסביר ורבנו. ואגב, זו לא הבעיה." ג'ונגקוק ענה לה. "אתה צריך להגיד לו שזו אי-הבנה. אולי אתה צריך לתת לו מרחב, שהוא ירגע תוכל לספר לו." ליסה אמרה.
"כן, אני אעשה זאת, תודה ליסה." ג'ונגקוק הביט בה ונתן לה חיוך חלש. "אם אין משהו שאתה צריך, אני אלך ברשותך בוס." ליסה אמרה. "כן, תנוח טוב. ותגידי לג'ני שמסרתי שלום." ג'ונגקוק אמר וליסה רק הנהנה לחיוב עם חיוך.
אחריי שליסה עזבה, המחשבות של ג'ונגקוק נדדו לטאהיונג. הוא לא יכל להגיד לליסה שהוא וטאהיונג רבו בעצם עליה. יש לה הרבה עבודה והוא לא רוצה לתת לה להרגיש רע עם זה בנוסף. הוא לא יכל להתרכז בעבודתו לכן החליט לשוב לביתו. הוא לקח את המחשב איתו למקרה שיצוץ לו רעיונות.
אבל שהוא הגיע הביתה בהקדם, הבטן שלו השמיע קולות. אוטומטי הוא הלך למטבח כדי לחפש משהו לאכול אבל לא היה דבר. בדרך כלל היה פיתקית שבוא טאהיונג היה כותב שהשאיר לו חמישה מגשים. אבל עכשיו הבית שלו היה חשוך, והמטבח ריק. הוא נאנח.
הוא הלך ישירות לחדר השינה, הוא הדליק את האורות ושם את תיק המסמכים במיטה. בדרך כלל טאהיונג היה לוקח את התיק מסמכים ושם אותו במשרד בבית שלהם. טאהיונג היה שואל אותו איך היום שלו עבר ושואל אותו על עוד דברים ואיך שהיום שלו עבר.
אבל עכשיו הריקנות מילאה את הבית. הנוכחות של טאהיונג דעכו במחשבות שלו. איכשהו הוא רואה את טאהיונג בכל מקום בבית. בחדר אורחים, במטבח, בחדר שינה שלהם, בכל מקום. הוא נשכב על המיטה הוא הניח את יד ימינו על העיניים, הוא רק צריך כמה רגעים כדי לחשוב ולפתע.
אולי זה רק זמני... אולי הוא רק יחשוב רגע וינסה להבהיר לעצמו וישנה את דעתו... אולי הוא יחזור. ואז אולי לגרום לו להבין את כל הסיפור... זה בסדר, הוא יחזור... הוא לא יעזוב אותי, הוא אוהב אותי.
איכשהו הוא שיכנע את עצמו שהכל יהיה בסדר. אז הוא לקח נשימה עמוקה וחיכה ליום בו טאהיונג יחזור אליו. הוא בטוח בעצמו שטאהיונג לא יכול לחיות בלעדיו. אז הוא רק צריך להיות סבלני ולחכות.
הוא ניסה לישון וניסה להכריח את עצמו להירדם כאשר התפתל לצדדים.
בסיפור המקורי לאחות של ליסה קוראים עריסה/אריסה. אבל בגלל שזה מאוד מבלבל בשפה שלנו החלטתי לשנות לג'ני. אז עכשיו ליסה כמעט יודעת מה קרה לג'ונגקוק, וג'ונגקוק עצמו מרגיש יותר מתמיד את החיסרון של טאה. איך לדעתכם זה יהיה מעתה? אוהבת מלאא מלא!!😗.
