Chapter 20 - Hope

1.2K 122 19
                                    

"אני... אני לא יכול היום... הבטחתי לג'ימין ויונגי." טאהיונג אמר והוא שמע את ג'ונגקוק נאנח בקו השני. הוא יודע שג'ונגקוק מאוכזב.

"תבטיח לי מה? אני לא זוכר-" טאהיונג השתיק אותו כאשר הניח את כף ידו על פיו של יונגי. מפחד שג'ונגקוק ישמע את זה. אבל כל מה שג'ונגקוק שמע היה קול של בחור אבל זה היה עמום מידי כדי לדעת של מי הקול שייך. אם ג'ונגקוק היה צריך לנחש, זה בטח של ג'ימין כיוון שהם גרים ביחד.

"זה בסדר אם זה לא היום. מחר יהיה טוב." ג'ונגקוק ניסה שוב.

"אתה לא יכול פשוט להגיד לי את זה בטלפון?" טאהיונג שאל את ג'ונגקוק. הוא לא יודע אם יש לו את האומץ לפגוש את ג'ונגקוק. יונגי היה צריך לשכנע אותו לדבר עם ג'ונגקוק בשיחה בגלל שהוא ידע שהוא יפחד אם זה יהיה פנים מול פנים.

"זה יהיה יותר קל אם ניפגש. וחוץ מזה יש כלכך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך. לגבי ולגביי ליסה והילדה הקטנה שראית אותה איתנו. אני יכול להסביר-" ג'ונגקוק ניסה אבל טאהיונג קטע אותו.

"מה שזה לא יהיה הקשר שלך עם ליסה, אני לא רוצה לדעת, באמת. אז בבקשה אל-"  עכשיו זה היה התור של ג'ונגקוק לקטוע אותו.

"טאהיונג בבקשה תקשיב!" ג'ונגקוק כלל לא צעק, הוא רק העלה את קולו כדי שטאהיונג יוכל להקשיב לו.

"אני לא בגדתי בך עם ליסה. מעולם לא. אני יודע שטעיתי שזנחתי אותך, ברור שטעיתי. אבל אני נשבע לך טאה, אני לא בגדתי בך... אני לא אצדיק מה שעשיתי לך, טעיתי, אבל לא משנה מה, אני עדיין אותו הבחור. אני עדיין אותו ג'ונגקוק... מי שעדיין מאוהב בבחור שנקרא קים טאהיונג." ג'ונגקוק לבסוף אמר. בקול כלכך מתוק, הוא אמר זאת לטאהיונג. מקווה שהרגשות שלו הגיעו אליו. הגיע לטאהיונג.

טאהיונג המום. הוא קפוא. הוא בקושי נשם. מה הוא בדיוק שמע? ג'ונגקוק אוהב אותו? עדיין? אבל ההתייחסות שלו במשך השמונה חודשים אומר אחרת. טאהיונג לא יודע למה להאמין. כדאי לו להאמין למילים היפות של ג'ונגקוק, או למשחק הקשוח שלו?

"אני... אני צריך מרחב ג'ונגקוק, אני צריך זמן לאסוף את האומץ כדי להיפגש איתך... בבקשה אל תצווה עליי." טאהיונג אמר לג'ונגקוק. זה לא באמת שקר. הוא יודע שג'ונגקוק בטוח מאוכזב ממנו עכשיו אבל הוא לא יכול להימנע מזה. ג'ונגקוק נראה שהוא לא יכול לומר דבר בחזרה. הוא לא רוצה לדחוף את טאהיונג להיפגש כי הוא ידע שטאהיונג לא יפגש איתו כתוצאה מכך. אז הוא פשוט יתן אותה לבקשת טאהיונג.

"אני אכתוב לך. אם אני אחליט שזה טוב לשנינו להיפגש." טאהיונג הוסיף. ואז ג'ונגקוק קפץ בשמחה מהכורסה שלו. יש עדיין תקווה, אל תוותר עדיין. הוא מחייך, אבל ברור שטאהיונג לא יכול לראות את זה.

שניהם סיימו את השיחה. זו לא התוצאה שג'ונגקוק קיווה לה אבל הוא הולך על זה. זה יותר טוב מכלום. לפתע הוא מרגיש מאושר, הוא יודע שהוא לא דיבר הרבה עם טאהיונג אבל זה הספיק כדי לגרום לעצמו לחייך. למה הוא חשב שהוא לא מרגיש הרבה טאהיונג שנראה בברור, שהוא מרגיש יותר מזה.  כאשר משהו שמשמש אותנו כל הזמן כבר לא שם, אז אנחנו יודעים שזה ערך אמיתי. במקרה שלו, זה היה מישהו.

Broken | TaekookWhere stories live. Discover now