לאחר שהם יצאו מהקליניקה, ג'ימין לקח את טאהיונג לבית הוריו. ג'ימין בהה במושב ליד מושב הנהג. טאהיונג הביט לעבר החלון אבל נראה שהוא מובך. כאילו המחשבה שלו רחוקה, חושב על דברים. ג'ימין טפח בכתפו וטאהיונג הביט לכיוונו. הוא היה עמוק במחשבות שהוא לא הבין שהם כבר הגיעו לבית הוריו.
"תודה ג'ימין." טאהיונג אמר כאשר הוא שיחרר את החגורה. "ברור, אתה רוצה שאחכה?" ג'ימין שאל. הוא לא ידע אם טאהיונג יחזור חזרה לביתו או לא, אבל הדברים שלו עדיין שם אז אולי, הוא יחזור?
"לא זה בסדר, זה אולי יקח זמן אז כדאי שתלך. בכל מקרה, יונגי יהרוג אותי אם אשמור אותך לעצמי." טאהיונג ניסה להצחיק כדי להקל את הדאגה של ג'ימין. וזה עבד. לראות את טאהיונג שמנסה להצחיק, זה אומר שהוא בסדר.
כאשר טאהיונג וג'ימין נפרדו בשלום אחד מהשני, דלת הכניסה הראשית של הבית של טאהיונג נפתחה. ונראה אישה באמצע שנות הארבעים שלה.
"טאה? זה אתה? למה לא אמרת לי שאתה בא?" אימו צווחה כאשר היא ראתה את בנה. היא רק דיברה עם בנה, רק לפני חמש שעות אבל הוא כלל לא אמר לה שהוא בא. אבל זה בכלל לא הפתיע אותה. טאהיונג אהב להפתיע אותה ואהב לצחוק עליהם. אחרי כן היא התמקדה באדם שנמצא בתוך הרכב, היא חשבה חזק כאשר ידעה, הבחור הזה נראה כלכך מוכר.
"אוי! האם זה פארק ג'ימין?" הקול שלה התחיל להיות חזק. היא מכירה את ג'ימין, זה החבר הכי טוב של טאהיונג, במהלך תקופת אמצע חטיבה ותיכון, פארק תמיד הגיע לבית שלהם כדי לבלות עם טאהיונג. היא הייתה רגילה לראות את ג'ימין מסביב, אבל היא נזכרה שגם ג'ימין לפתע נעלם בדיוק אחריי סיום הלימודים שלהם.
ג'ימין יצא מן הרכב שלו ובירך את אימו של טאהיונג. הוא נתן לה חיבוק חם והדוק. ג'ימין אהב את אימו של טאהיונג כאילו היה שלו גם, ומתי שהוא החליט להיעלם מטאהיונג, משמעות הדבר שהוא היה חייב לנתק כל קשר עם שאר המשפחה של טאהיונג. זה כולל את האישה הזאת. ג'ימין הרגיש חרטה אבל זה היה נחוץ באותו זמן, ג'ימין קבע לתת לטאהיונג ללכת ולעבור הלאה.
"פרחח כפוי טובה! איך אתה מעז להיעלם ככה! אתה יודע איזה מודאגת הייתי?" אימו של טאהיונג הכתה את כתפו של ג'ימין, ג'ימין ניסה להימנע אבל ברור, היא מהירה. הוא פשוט צחק ונתן לה עוד חיבוק חם והדוק. הוא באמת התגעגע אליה אבל אימו של טאהיונג פשוט גילגלה עיניים אבל עדיין חיבקה אותו בחזרה.
בינתיים, טאהיונג פשוט צחק, לצפות באמא שלו ובחבר הכי טוב שלו. זה מבט רגיל בשבילו, לפחות, זה היה רגיל לפני שבע שנים. שג'ימין עדיין היה איתו. זה מרגיש נוסטלגי. ג'ימין לאחר מכן הסביר שהוא רק הקפיץ את טאהיונג ושהוא צריך ללכת לביתו. אימו של טאהיונג התעקשה שהוא ישאר לפחות לארוחה אבל הוא סירב בנימוס. אומר שיש מישהו שמחכה לו בבית, אז אימו של טאהיונג גיחכה והרימה גבה, היא רצתה לחפור עמוק יותר אבל ג'ימין היה מהיר ונכנס לרכבו אומר שיכיר אותו להם מתישהו.
רק לפני שג'ימין נכנס לתוך רכבו, טאהיונג דיבר. "זה יהיה בסדר אם אמשיך לגור אצלך?" הוא שאל. עיניו של ג'ימין זקקו. הוא שמח שטאהיונג חוזר לביתו. "אנחנו נחכה." ג'ימין כלל לא ענה לו 'כן' אבל במקום עם תשובה אחרת. בשביל ג'ימין, טאהיונג לא צריך לבקש רשות בשביל דבר כזה. אם הוא רוצה, הוא יכול לחזור מתי שהוא רוצה. טאהיונג הרגיש תחושת הקלה, איכשהו אחריי ששמע את תשובתו.
טאהיונג רק ראה את רכבו של ג'ימין נעלמת בתוך האופק, ולאחר מכן נכנס לבית עם אימו. הם התיישבו בסלון. "אמא, איפה אבא?" טאהיונג התחיל. "הוא היה כאן, אולי הוא הלך- או הנה הוא." אמא שלו הביטה בבעלה. עם כוס קפה פושר ובידו השניה עיתון. הוא הניח את הכוס על השולחן ומתיישב ליד אישתו, הוא פתח את העיתון, ומתחיל לסרוק את הכותרות. נראה שמשהו תפס את עיניו.
"אמא, אבא. יש משהו שאני צריך לספר לכם. ואני צריך טובה משניהם כמובן." טאהיונג לקח נשימה עמוקה. הוא ניסה לספר להם על משבר הנישואים שלו, אבל איך? איך אתה רוצה לספר להורים שלך שאתה רוצה להתגרש מבעלך? איך הוא יכול לספר להורים שלו שג'ונגקוק והוא לא עובד יותר? איך הוא יכול לספר להוריו, שהוא לא רוצה את הפרידה הזאת אבל הוא עושה את הדבר הנכון בשביל ג'ונגקוק.
לראות את טאהיונג שלא ממשיך לומר את דבריו, אביו קיפל את העיתון והניח אותו בצד. לראות את טאהיונג בפנים נפולות ודמעות שעומדות לצאת. משמעותו שמשהו גדול בטוח קרה או שטאהיונג כלל לא היה כאן, שואל לעזרה מהם. טאהיונג אף פעם לא ביקש מהם עזרה אלא אם כן זה משהו שהוא לא יכל לפתור בעצמו. שני הוריו החליפו מבטים, בברור מבולבלים ומודאגים.
"אני צריך אתכם שתבטיחו לי שלא תשאלו מה קורה... בנוסף אני זקוק לכם שתבטיחו לי שמה שאני עומד להגיד לכם לעשות, אתם תעזרו לי." טאהיונג התחנן. היו שם דמעות שירדו במורד לחיו. שני הוריו באמת היו מבולבלים מהתגובה המוזרה של טאהיונג, אבל עדיין הבטיחו לו. הם באמת מודאגים. הם לא רגילים לראות את טאהיונג ככה.
"אני ביקשתי מג'ונגקוק להתגרש... אתם יכולים לעזור לי... תשלחו לו את מסמך הגירושים..."
הקול של טאהיונג נשמע שבור. בדיוק איך שהלב שלו שבור.
_________________________________________________
סוף-סוף העלתי בשעה נורמלית😂.
ואגב, שאלה לי אליכם, אתם רוצים שאעלה פרקים בימים מסודרים,
כמו ראשון ורביעי?
YOU ARE READING
Broken | Taekook
Fanfiction"אל תגיד לבעלי, אבל אני הולך לבקש ממנו להתגרש ממני." טאהיונג השתוי אמר לג'ונגקוק... שהוא בעצם בעלו. התחיל: 25 באפריל 2020 גמור: 27 בינואר 2021 קרדיט לי על הכריכה. כל הזכויות שמורות ל- ongiepills. תרגום: BTStaekook17.
