"אל תגיד לבעלי, אבל אני הולך לבקש ממנו להתגרש ממני."
טאהיונג השתוי אמר לג'ונגקוק... שהוא בעצם בעלו.
התחיל: 25 באפריל 2020
גמור: 27 בינואר 2021
קרדיט לי על הכריכה.
כל הזכויות שמורות ל- ongiepills.
תרגום: BTStaekook17.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ג'ונגקוק פקח את עיניו. החדר שלו התבהר, זה כבר בוקר. הוא אפילו לא ידע באיזה שעה נרדם אחריי כל ההתהפכויות במיטה. הוא עדיין לבוש בחליפה. היד הימנית שלו שוטטה ליד הימני של המיטה רק כדי למצוא אותה ריקה, הוא פקח את עיניו לצד הימני.
זה הצד של טאהיונג במיטה. בכל פעם שהוא פוקח את העיניים הדבר הראשון שהוא רואה זה את פניו הישנות של טאהיונג. הוא מעולם לא סיפר לטאהיונג אבל בכל פעם שהוא מתעורר לפני שהוא הולך להתקלח, הוא ייקח רגע כדי לבחון את פניו הישנות של בעלו. הוא יבהה ויבהה כדי להידהם מיופיו.
אבל עכשיו החלק שלו ריק, והפרצוף היפה הזה לא נראה בשום מקום. ג'ונגקוק הניח את ידו על החזה, איפה שבדיוק הלב שלו ועצם את העיניים. הוא ליטף את הלחי של טאהיונג בדמיון שלו, הוא ליטף את זה בעדינות, ואז לשפתיים שלו.
מתי היה הפעם האחרונה שנישקתי את השפתיים האלה.
הלב שלו כאב. הכאב הזה הוא כאב כמו של העבר. הוא לא הרגיש את הכאב הזה כבר זמן ממושך, אבל הוא לא מודה שהוא מכיר בזאת. הוא לא רוצה להודות בזה. הוא פקח את עיניו, החיזיון של טאהיונג ישן נעלמה. ג'ונגקוק נירגע.
הוא החליט לקחת מקלחת קצרה ולאחר מכן הלך למטבח כדי להכין לעצמו ארוחת בוקר. הוא הכין ביצה מטוגנת ואורז עם קימצ'י לארוחה. הוא התיישב והתחיל לאכול, אבל איכשהו האורז לא היה טעים מספיק, זה לא היה טעים בכלל. הוא רק אכל חצי מהמנה. הוא איבד את התיאבון.
הוא התחיל להשתעל והרגיש הצטננות מאז הבוקר, אז החליט לקחת כדור ויטמין C, ונסע למשרד שלו כדי להמשיך את המצגת. הוא צריך להרשים את חברת M עם המצגת הזאת כדי לעבור לפרויקט חדש. למרות שהוא ראה את טאהיונג בדמיון שלו, הוא דחק אותו לפינה, הוא עדיין צריך להתרכז ולסיים את העבודה.
הוא לקח נשימה עמוקה. הראש שלו כאב. לבסוף הוא לקח את הטלפון שלו וגילגל למטה, אין הודעות מטאהיונג, כלום. טאהיונג התחיל להיות שקט והוא לא ידע איפה הוא בדיוק מתגורר ברגעים אלו.
אולי הוא חזר לבית של ההורים שלו.
ואז הטלפון שלו זימזם, זו שיחה מאביו של טאהיונג. ג'ונגקוק גמע לפני שענה לשיחה. "שלום? כן אבא." ג'ונגקוק ניסה כמה שיותר לענות נורמלי ולא להילחץ. "ג'ונגקוקי, איך אתה בן?" אביו של טאהיונג נשמע נורמלי. הוא לא נשמע עצבני או מוזר. "כן אבא, אני בסדר גמור. איך אתה? איך הברך?" ג'ונגקוק שאל. "זה בסדר עכשיו, אתה יודע, זה בא והולך. בעצם, רציתי לשאול אותך משהו." ואז הוא נשמע רציני. ג'ונגקוק התחיל להיות מפוחד.
מה אם טאהיונג סיפר להם שהם רבו, שהוא רוצה להתגרש, הוא מתקשר אליו כדי לדבר על זה?
הרבה מחשבות הסתובבו לו בראש, אבל הוא ניסה להיות אופטימי. "הישיבה שלך עם חברת M זה בשני נכון? איך המצגת הולכת?" חמו אמר בדאגה. הוא יודע כמה ג'ונגקוק רוצה להצליח בפרויקט הזה, אז הוא נשמע מודאג.
ג'ונגקוק התנשף בהקלה. "אני בדיוק סיימתי עם כמה חלקים, רק צריך כמה נגיעות קטנות, וסיום ואנחנו מוכנים." ג'ונגקוק ענה לו בביטחון. אביו של טאהיונג ידע כמה ג'ונגקוק פרפקציוניסט.
"יש לי אמונה בך, מתי שתסיים את הפרויקט, בוא נחגוג," הוא אמר. "בנוסף, תביא את טאהיונג שבוע הבא, יש הולדת לאימו." הוא הוסיף. ג'ונגקוק מופתע. אם הוא מבקש ממנו להביא את טאהיונג, זאת אומרת שטאהיונג לא איתם. אז אם הוא לא איתם, איפה הוא?
"אוקי, בסדר אבא, אנחנו נהיה שם." ג'ונגקוק אמר לו ואחריי כמה זמן ניתקו את השיחה. ג'ונגקוק נשאר מבולבל. איפה טאהיונג? שאר הדברים שלו עדיין כאן שזה אומר לא משנה היכן הלך שאר הדברים שלא לקח עדיין כאן, זאת אומרת שהוא יצטרך לחזור הביתה כדי לקחת את מה שנשאר. ג'ונגקוק באמת האמין שטאהיונג חזר לבית הוריו.
הבטן שלו כאבה וככה גם הראש שלו. הוא לא הרגיש טוב מאז אתמול, ונראה שהיום הוא התקרר. זה נראה ששום דבר לא הלך לג'ונגקוק מאז שטאהיונג עזב.
ג'ונגקוק רוצה להתקשר לטאהיונג אבל קצת היסס. הוא חשב לכמה רגעים ואז הניח את הטלפון. בכל פעם שהוא וטאהיונג היו רבים, טאהיונג תמיד היה האחד מי שדיבר אליו קודם. הוא היה מתנצל וככה הם היו חוזרים.
חושב שהפעם הזאת לא שונה מאחרים, הוא עצר את עצמו מלהתקשר לטאהיונג.
אז ג'ונגקוק עוצר את עצמו מלהתקשר לטאה וממש תוהה איפה הוא נמצא. נראה שלו לא אכפת מכל העניין... איך הפרק לדעתכם? ג'ונגקוק באמת ככה נותן לטאה ללכת ממנו? אמאלה הגיפ (למעלה) של ג'ונגקוק פשוט עוצר נשימה. לא הפסקתי להסתכל על זה.
