פרק 6 -הנסיך הגיע
*סאמה-תואר כבוד יפני למשהו שנעלה אליך כמו מלך או בימנו גם מפורסם
"אז איפה התקיים טקס חוטי הגורל שלי?" שאל טודורוקי את אידה. "הוא התקיים בעיירת מסחר קטנה. בהוראת המלך." אמר אידה ונופנף בידיו כמנהגו (ה.כ – לא קשה לי לדמיין), בעוד טודורוקי הסתכל מעבר לחלון, בו נראו שדות גדולים וחקלאים העובדים תחת השמש הקופחת. פתאום החקלאים התצמצמו והרחוב היה מלא בבתים, באנשים רגילים בעיסוקיהם, ילדים קטנים מתרוצצים ואפילו איש זקן אחד יושב על מרפסת קורא לאישה זקנה ספר. הם עברו את הבתים והתקדמו, בדיוק כשטודורוקי חשב שזאת אולי לא הייתה העיריה שהוא הולך לשהות בה הכרכרה נעצרה. "הגענו טודורוקי-סאמה*" אמר אידה פתאום. "באמת?" אמר טודורוקי, הוא חיפש איפה הם ישהו אבל לא מצא ראה שום מקום, רק כמה בתים מפוזרים במרחקים. "כן, נצטרך להמשיך מכאן ברגל, סויו, תוכלי לעזור לי לסחוב את כל דברים?" אמר אידה וטודורוקי ולמשרתת שישבה איתם בכרכרה, היא הייתה כל כך שקטה, טודורוקי כמעט לא שם לב שהיא שם. היה לה שיער ירוק ארוך ומדי המשרתת שלה, כלומר שמלה שחורה עם סינר לבן. כששאל פעם את אידה למה כל המשרתות חייבות ללבוש את השמלות האלו הוא ענה לו שזה בעיקר לרשמיות, אבל רוב המשרתות שבאו ממשפחות עניות נהנות מאוד ללבוש מדי כאלו מפוערים, ואז שאל אותו עם הוא חושב שהן נראות בהן טוב, וטודורוקי התחמק מהשאלה בעדינות.
הם ירדו מהכרכרה והתחילו לפרוק, טודורוקי נסע עם שתי תיקים ממוצעים, עם זה היה תלוי בו הוא היה לוקח רק אחד, אבל אידה התעקש. נראה שסויו הביאה רק תיק אחד אבל יותר גדול משלו, ואידה טוב... שאלוהים ישמור אותו הוא הביא חמש תיקים ענקיים. הוא תמיד אומר "אי אפשר להיות לא מוכנים עם מתכוננים להכול." כל פעם שהוא אמר את זה טודורוקי נאנח בייאוש, נמאס לו להתווכח על זה. כשסויו ניסתה להרים את אחד התיקים של אידה הוא כמעט לא זז. "תני לי." אמר טודורוקי וניסה להרים את התיק. פעם נוספת הודה על האימונים שלו, כי התיק הזה היה משקולת. "אידה מה יש לך שם? זה ממש כבד..." אמר טודורוקי כשהוא מעמיס את אחד התיקים שלו עליו (את השני סויו התעקשה לקחת) "רק את הדברים הנחוצים. ניסיתי לצמצם הפעם..." אמר אידה והסתכל על כל התיקים שלו. "זה היה כשניסת לצמצם?" אמרה סויו בטון מופתע "אתה בהחלט יודע להתכונן אידה." אמרה וחייכה. " אי אפשר להיות לא מוכנים עם מתכוננים להכול סויו!" אמר אידה בגאווה, "אמרתי לך לקרוא לי סו." (ה.כ- אני יודעת שהיא לא אומרת את זה לאידה, פשוט כלכך רציתי להכניס את זה). "אני אבקש אחר כך מהאנשים לבוא לעזור לנו עם שאר התיקים. קדימה לכיוון הזה!" אמר אידה והתחיל ללכת בשביל לצד הדרך, כשטודורוקי וסויו עוקבים אחריו.
הם הלכו במורד השביל ולאט לאט הם עברו על פני עצים, לא יער, פשוט עצים, זה היה די מרענן בשביל טודורוקי, כי רוב העצים שהוא אי פעם ראה היו הברושים בכניסה לארמון. ככול הם המשיכו להתקדם יותר העצים הצטופפו יותר. בדיוק כשטודורוקי שאל את עצמו מתי מגיעים הוא ראה אור מגיע מקדימה, אור שמש. כשיצאו מהעצים נגלת מולם קרחת יער ובה בית. הוא בין אולי שלוש או שתי קומות מחלון אחד לחלון אחר היה תלוי חוט כביסה ועליו בגדים ליבוש, הדלת הייתה בצבע ירוק עמוק משתלבת באופן יפה ושקט עם שאר היער, כמו כל הבית בעצם, עם הצמחים המטפסים על הקירות החיצוניים של הבית נראה שהוא חלק בלתי נפרד מהיער. הוא נראה כל כך כמו, טוב, בית. נתן תחושה של חמימות.
אידה ניגש קדימה ודפק בדלת. "כן! אני כבר באה!" נשמעה צעקה נשית מהבית. כשהדלת נפתחה עמדה בה אישה בעלת שיער ירוק אבל בהיר במקצת משל סויו, היא הייתה נמוכה יותר מטודורוקי והרבה יותר מלאה אבל היא שדרה שמחת חיים שמעולם לא הרגיש עיינה היו כצבע שערה. "אתה בטח אידה! ואת יקירתי, בואי תני לי את אחד התיקים שלך. ואתה בטח הנסיך! סליחה על גסות הרוח ועל חוסר הרשמיות באמת... אה! אני מברברת על שטויות! סליחה, באו הכנסו." אמרה האישה במהירות וזזה מהדלת כדי שיכלו לעבור. שלושתם נכנסו דרך הדלת וגילו סלון חמים ומצומצם, סביב האח היו שלוש ספות ישנות ומזמינות כששולחן עץ במרכזן ושטיחים גדולים היו בכול הקומה. בצד הנגדי לספות היה פינת אוכל שמורכבת משולחן עץ גדול וארון לכלי המטבח, שטודורוקי לא ראה בקומה הזאת.
לאחר שהתיישבו בסלון האישה התחילה לדבר בהגיון. "שלום לכולכם אני אינקו מדוריה, אתם יכולים לקרוא לי אינקו. אני אארח אתכם פה כמה זמן שתצרכו להישאר פה, הבית הזה מתפקד כמין פנימייה לעוברים והשבים, אני לא גובה המון כסף האמת, כי המקום די רחוק מהכול... אבל המקום הזה אומר המון בשבילי, אז אני לא יכולה לנטוש אותו... בכול מקרה אתם מהארמון נכון?" שאלה אינקו. "כן, אנחנו פה בפקודת המלך. אני אידה וזאת סויו- סליחה סו, וזה שוטו טודורוקי, יורש הכתר." אמר אידה בקצרה מצביע על כל אחד כשאומר את שמו. "כל כך נחמד להכיר את כולכם." אמרה. "השארנו כמה תיקים בכרכרה שלנו, אולי בעלך יוכל לעזור לנו לסחוב את מה שנשאר?" שאל אידה וטודורוקי הסתכל עליו במבט מופתע וסויו הכניסה באידה מרפק נוזף. אתה פשוט מניח שיש לה בעל? טודורוקי היה מוכר על סיפורי משפחות עצובות, הוא ידע איך זה מכאיב ומעצבן כשנוגעים בנקודה כואבת. "אין לי בעל..." אמרה אינקו והשפיה את מבטה וטודורוקי הסתכל על אידה במבט מאשימם בשיתוף פעולה על סויו. "אבל הבן שלי יכול לעזור לכם" אמרה אינקו עם מבט כמו אימא שמחה לעזור, עבר המון זמן מאז שראה את המבט הזה. "איזוקו!" צעקה אינקו לכיוון המדרגות שטודורוקי לא הבחין בהם כשנכנס לחדר. "מה אמא?" שמע טודורוקי קול בדיוק כשהתגלתה דמות יורדת במדרגות. זה היה נער הגילו של טודורוקי, אולי אפילו צעיר ממנו בשנה, "אלו האורחים החדשים שלנו, תכיר את אידה, סו, והנסיך טודורוקי." אינקו הציגה את כולם לבנה, "זה ממש נחמד אמא! אבל, איפה הם ישנו?" שאל הנער ששמו איזוקו. "מה זאת אומרת? כל החדרים שלנו פנויים" אמרה אינקו בבלבול אינקו. "אמא, אנחנו ריססנו את חדרי האורחים אתמול, עד סוף השבוע אי אפשר להיכנס לשם, לא לדבר על לישון שם..." אמר לאמא שלו בחיוך, כאילו צוחק על קלות הדעת שלה. "נכון! נראה שנצטרך להסתדר אמממ... בכול מקרה תוכל אולי ללכת ביחד עם טודורוקי להביא את התיקים הנוספים מהכרכרה שלהם בעוד אני ואידה מסדרים את עניין החדרים?" אמרה אינקו לבנה. טודורוקי קם ממקומו, "אוקיי" אמר איזוקו ונגש לדלת בעוד טודורוקי פותח אותה לרווחה, ושניהם יוצאים מחוץ לבית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עוד פעם הפרק יצא ארוך, אני העלה את ההמשך של הפרק... טוב בהמשך, אין הבטחות הפעם.
תודה לכולכם על יותר מ - 500 קוראים, אני באמת בשוק, כשהתחלתי לכתוב את זה הייתי בטוחה שאני אשאר על 10 קוראים לנצח במקרה הטוב.
מדוריה וטודורוקי נפגשים... וגם סויו המושלמת הצתרפה אלינו, מה הולך לקרות עכשיו?
נתראה במדור הקומיקס,
מון
YOU ARE READING
BNHA - העולם הקסום (BXB)
Paranormalאזזזז. כל מי שראה את הסדרה יודע שבאחת העונות יש סיום בו נראות הדמויות בעולם קסום, אז החלטתי לכתוב על זה. שוב מצטערת מראש על שגיאות כתיב.או ומי שלא ראה שירוץ לרואות! מקום 3 ב-אקדמיתהגיבוריםשלי בתאריך 25/5/2020 מקום 11 ב- bxb בתאריך 22/6/2020 מקום 2 ב...
