BNHA - העולם הקסום (BXB)

פרק 9 - החרב שבאבן

מידוריה ישב שם על רצפת האוהל רועד מפחד, מנסה להיזכר איך הוא הגיע למצב הזה בו הוא מבוי בידי שבט מאלפי דרקונים מאות קילומטרים מהבית שלו.

~

לאחר ארוחת הערב מידוריה קם מהשולחן במהירות, ניקה את הכלים שלו ורץ לחדר שלו. לאחר בערך עשרים דקות מידוריה שמע את דלת החדר שלו נפתחת, אבל הוא היה כל כך עייף שהוא אפילו לא קם לראות מי נכנס. כמה דקות לאחר מכן סוף סוף נחתה על ירוק השיער מנוחה והוא נרדם לשינה ללא חלומות. כשפקח את עיניו פעם נוספת החושך עדיין סרר בחוץ אבל בקומה התחתונה היה שקט. מידוריה העריך שהשעה בסביבות שתיים לפנות בוקר כשהתיישב במיטתו. הוא ידע שכבר לא יצליח להירדם כשנזכר איזה יום זה היום ועמד לקום מהמיטה שלו. שנייה לפני שרגלו נגע ברצפה הוא שם לב שהוא לא רואה את הרצפה. כלומר הוא ראה אותה, אבל עליה ישן טודורוקי. טודורוקי היה עטוף בשמיכות ששניהם הוציאו אתמול מהארון והמבט על פני נראה כל כך שליו, הצד הימני של פניו היה מופנה כלפי מעלה ושיערו הלבן של הנסיך גרם לו להראות כמו מלאך ישן, אבל אז טודורוקי הסתובב על צידו וחשף את הצלקת על צידו השמאלי של פניו. טודורוקי לא סיפר לו את מקור הכוויה אבל למרות שמידוריה היה ממש סקרן הוא לא רצה ללחוץ על טודורוקי ולהרוס את מערכת היחסים המוזרה והחדשה שנוצרה ביניהם. בזהירות ובשקט כדי לא להעיר את חצוי השיער מידוריה יצא מהחדר, ממש משתדל לא לדרוך על המצעים שעליהם טודורוקי ישן - מה שהיה די קשה בהתחשב בעובדה שהחדר של מידוריה לא היה גדול במיוחד - ויוצא מהדלת של החדר, משאיר אותה פתוחה למחצה.

לאחר בערך רבע שעה של ישיבה חסרת מס בסלון בקומה התחתונה מידוריה החליט לצאת להליכה ביער. הוא קם נעל את הנעליים שלו ועמד לצאת אבל אז הוא נעצר מול ההשתקפות שלו במראה שהייתה תלויה ליד היציאה. העיניים שלו תמיד היו גדולות מטבען, מה שנתן לו מבט תמיד ומעורר רחמים, והנמשים שלו לא עזרו לו להראות קשוח יותר. השיער הירוק שלו מלידה - שתמיד היה מקורזל ומידוריה לא זכר פעם אחת שהוא הסתדר לו - נראה שחור באפלה ששררה, הדבר היחיד אולי שמדוריה היה מאושר עליו היו העיניים הירוקות שלו שקיבל מאימו. המראה החיצוני שלו בהחלט היה מעורר רחמים ותמים אבל עם האימונים שעשה בשנתיים האחרונות נראה שהשרירים שלו מתחילים סוף סוף להתפתח, למרות שזה לא היה ממש בולט כשלבש חולצה.... מדוריה ניסה לעשות שריר ביד, אבל הוא לא נראה עקב החולצה ארוכת השרוול שלבש. מידוריה נאנח אנחה שקטה ויצא מהדלת.

מידוריה לא ידע או חשב על לאיפה הוא הלך, אבל בגלל שהוא גר ביער הזה כל חייו הוא לא חשב שהוא יכול ללכת לאיבוד מרק ללכת. אבל מידוריה הלך, והלך, והלך, וכסלבסון עצר והרים את מבטו לא היה לו מושג איפה הוא היה או באיזה כיוון הוא אמור לחזור כדי להגיע הביתה. במבט מבולבל מידוריה הסתכל סביבו וניסה להיזכר איך הוא הגיע לשם, הוא ניסה לאתר כל סימן לבני אדם ידידותיים כדי לבקש הכוונה או לפחות לגלות איפה הוא. בעודו הוא מחפש ציביליזציה הוא קלט בזווית העין שלו אור קלוש, הוא כמעט פספס אותו. מידוריה התחיל לרוץ לכיוון האור, למידוריה לא היה מושג כמה זמן הוא הסתובב ביער, כמה זמן הוא חפש לאן ללכת כשהלך לאיבוד או כמה זמן רץ לכיוון האור (לא כזה אור). הוא איבד תחושה של זמן. הוא התקרב למקור האור שהיה ממש חזק פתאום, כאילו כל היער נבלע בידי האור וכל מה שמדוריה היה יכול לראות אלו הצללות קלושות של העצים ביער. מידוריה האט ועבר להליכה. הוא לא הבין מה זה האור הזה. הוא היה הרבה יותר מדי חזק בשביל להיות אור מבית או אפילו מדורה של עוברי אורח, אבל למרות שקול ההיגיון שמידוריה פיתח במשך שנים אמר לו שהוא צריך פשוט ללכת משם ולחפש את הדרך חזרה הוא מצא את עצמו מתמגנט אל האור, הוא לא יכל פשוט לעזוב בלי לבדוק מאיפה הוא מגיע. רגליו התקדמו בעצמן, משאירות את קול ההגיון של מידוריה הרבה מאחוריו כשהוא יוצא אל קרחת היער ממנה בוקע האור.

כשמידוריה עבר את קו העצים האור פתאום לא היה מסנבר או חזק בכלל, אלה מאוד נעים לעין. מידוריה הסתכל סביב נפעם מהיופי של קרחת היער מולו. כל הקרקע של קרחת היער הייתה מכוסה בדשא, אבל הוא לא גדל פרא הוא היה עדין,כאילו מישהו הקפיא את הגדילה שלו והוא נשאר צעיר לנצח, אור גחליליות עדין האיר את כל קרחת היער באור כחלחל סגלגל. בדיוק מול מידוריה היה עץ ענק עתיק וגדול שנראה שענפיו מסתירים כמעט את כל השמים, כך שלא היה אפשר לראות את הירח. ובדיוק במרכז קרחת היער היתה אבן. האבן נראתה כאילו משהו פרס אותה לשניים - אבל החצי השני לא נראה לעין. האבן הייתה מוקפת בצמחים מטפסים והיא נראתה כאילו הייתה שם זמן רב, אבל מה שמשך את מבטו של איזוקו היה החרב שהייתה תקועה בתוך האבן (ה.כ - זה מזכיר לי משהו בין שי-רה לבין האקסקליבר, עוד מישהו חושב ככה?). כמו מתוך מידוריה התקדם לכיוון החרב. מידוריה אחז בניצב החרב בחוזקה ומשך אותה מתוך האבן, בין רגע כל הענפים סביב האבן נעלמו ופעימה של עוצמה רעדה בקרחת היער, לשנייה זה הרגיש שהכול קפא, החרב הנוצצת בידו היה הדבר האחור שמידוריה ראה לפני שאיבד את ההכרה. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חצי ראשון כי בקשתם. אני חושב שאני מפרסם את החלק השני אמממ, מחר! תכוננו.

האמת שאני מאוד התגעגעתי לחלק הזה של הסיפור, לא יודעת זה מאוד נחמד, הרבה פחות סמני קראיה.

אה! אתם יודעים שהעונה הבאה יוצאת באביב נכון? אני ככ מצפה לזה! (לא אני לא קורא את המנגה בלי ספויילרים. אני דיסלקט ולא מסוגל לקורא באנגלית בשיט אז אני די נכה בקטע הזה.)

יש לכם בקשות? אני פתוח לרעיונות כי די משעמם לי (למרות שאני בעיצומה של תקופת מבחנים)

- לא עושה סיכום פרק כי זה לא סוף הפרק-

נתראה במדור הקומיקס,

מון