BNHA - העולם הקסום (BXB)

פרק 9 - החרב שבאבן

מידוריה הרגיש חסר גוף כאשר הוא איבד את הכרתו, הנופים עברו מולו במהירות, שתי נערהים אחד בעל שיער אדום ואחד בלונדיני לוחצים ידיים וצוחקים על רקע של יער, ואז התמונה השתנתה לטודורוקי רב עם איש זקן בבגדים מרהיבים וזה נראה כאילו זקן שלו עולה בלהבות...? ופתאום זה השתנה עוד פעם מידוריה וטודורוקי ישנים ביער ביחד, מידוריה שמח שאין לו גוף כי הוא בטוח שהיה מסמיק כמו עגבנייה. ואז חבורה של אנשים חשודים למראה יושבים בפאב ומישהו שיושב בחושך אמר משהו שמשום מה דווקא מידוריה ידע מה הוא אומר, "זה מתחיל". לאחר משהו שנראה כמו נצח הופיעו מולו שמונה דמויות חשוכות אבל סביבם היה אור צבעוני, האמצעי הצביע עליו ואמר "אז אתה מספר תשע" במין טון של שאלה ציווי מדוריה לא הספיק לשאור כי באותו הרגע הם כולם נעלמו."מידוריה." שמע מרחוק, הוא מתעלם, הוא נסה להבין לאן כל האנשים נעלמו. "מידוריה!" הקריאה נשמעה שוב, הפעם חזקה בהרבה. מידוריה פקח את עיניו. מעליו רכן טודורוקי עם מבט מודאג על פניו. "אתה בסדר?" שאל הנסיך. מידוריה שכב על אדמת קרח היער וגוון אדמדם נקלט בזווית עינו, 'זה בטח המזרח' אמר לעצמו. "מידוריה?" שאל טודורוקי בבלבול, לא מבין מה לא בסדר עם ירוק השיער. מידוריה הסתכל חזרה על טודורוקי שעדיין רכן מעליו. עכשיו הפנים של מידוריה כן האדימו שהבין את המצב בו מצא את עצמו, הוא התיישב במהירות, "כן כן! אני בסדר!" אמר בחיפזון. הוא עבר על האירועים בראשו. "רגע, איך מצאת אותי?" שאל מידוריה זוכר איך הלך לאיבוד ומצא את המקום הזה במזל. "לא יודע... התעוררתי לפני חצי שעה בערך וראיתי שאתה לא נמצא בשום מקום אז יצאתי לחפש אותך, ומצאתי אותך שוכב כאן על האדמה." אמר טודורוקי בעודו נעמד. הוא הושיט יד למידוריה כדי לעזור לו לקום לרגע מבטם נפגש, בפעם הראשונה מידוריה שם לב שלטודורוקי יש עיניים בשני צבעים שונים, עין אחת כחולה כמו הים השקט, ואחת אפורה כמו ענן אפל, כמו לפני סערה. כל המבט הזה לקח שנייה לפני שמידוריה נהיה אדום פעם נוספת והסיט את מבטו, אמנם טודורוקי לא היה אדום כמו מידוריה אבל הוא גם הסיט את מבטו מירוק השיער לאחר עיניו נתפסו בעיניו הירוקות הגדולות של מידוריה, הוא הרגיש מסיבה מסוימת מאוד מובך מהסיטואציה התמימה שהרגישה כל כך אינטימית מסיבה לא ברורה. מידוריה הושיט את ידו אל ידו המושטת של טודורוקי ושניהם נעמדו. "אז מה קרה לך?" שאל טודורוקי את ירוק השיער שעכשיו מבטו נע מסביב לקרחת היער, סוקר אותה. "אני לא בטוח..." אמר מידוריה ופתאום מבטו נעצר על האבן, נראה כאילו ממש חתך אותה, פרס לשניים כמו לחם, האבן לא הייתה בולטת במיוחד במבט ראשון, בייחוד לא עם העץ העתיק הענק מאחוריה, אבל כשמבטו של מידוריה נעצר על האבן, טודורוקי היה בטוח שיש משהו לא בסדר לגבי האבן. "איפה...?" אמר מידוריה בבלבול, עידן בוהה באבן חסרת היחוד. "איפה מה?" שאל טודורוקי לא ממש בטוח מה קורה פה, אבל הוא היה בטוח שהוא מפספס נקודה חשובה. הוא הסתכל עוד פעם על מידוריה, בגדיו היו דומים למה שלבש אתמול, חולצה ארוכת שרוול מכנסיים פשוטים ונעליים בלויות משימוש אבל כשעיניו של טודורוקי נחתו על החגורה של מידוריה הוא החליט לפתוח את פיו, הוא בהחלט היה מופתע, "מידוריה, לא אמרת לי שאתה יודע להילחם בחרב." מידוריה סופסוף הסתובב אל טודורוקי מבטו שואל, "אני לא יודע להילחם בחרב טודורוקי." אמר מידוריה מבולבל. "אז למה יש לך חרב?" אמר טודורוקי והצביע על הנדן שהיה תלוי על חגורתו של מידוריה. מידוריה הוריד את מבטו אל חגורתו ומצא נדן עור חום תלוי על חגורתו שמעולם לא ראה לפני כן. הוא הוריד את הנדן - שהיה תלוי בצד ימין של גופו כאילו ממי ששם אותה שם ידע מאיפה היה לו הכי נוח לשלוף אותה (ה.כ- האמת היא שחיפשתי המון ואין שום מידע ממקור אמין שאומר עם מידוריה ימני או שמאלי, אז החלטתי שהוא שמאלי( במהירות) - והחזיק אותו בזהירות. החרב הייתה די כבדה, אבל הוא סחב תיקים כבדים יותר, המשקל של החרב היה מאוד ידידותי, הרגיש טוב בידו של מידוריה.ידו הימנית אחזה בנדן וידו השמאלית בניצב מידוריה נשם נשימה ארוכה, "הנה זה מגיע." הוא אמר ושלף את החרב מהנדן. החרב הייתה חרב דו ידנית מפלדה, היא החזירה את אור השמש כמו מראה, נוצצת ובוהקת. מידוריה היה מהופנט מהחרב, כאילו הוא התנתק. דעתו הייתה מוסכת עד כדי כך שלא שם לב שהפיל את הנדן על הקרקע, וגם לא שם לב כשהנדן חזר אל חגורתו בדיוק איפה שהיה לאחר שהתפוגג כאשר שהה זמן קצר על הדשא הירוק. "וואו" אמר מידוריה לאחר זמן לא ספור. טודורוקי שהיה מתאמן באופן קבוע עם חרבות ניסה לפענח את החרב המסתורית, "אמממ, חרב דו ידנית, נראה שהיא עשויה מפלדה, הניצב עשוי מברזל צבוע ואורכה הוא חצי מטר בערך." אמר טודורוקי בטון מהורהר, מידוריה בעוד עיניו לא עזבו את החרב אמר "52 ס"מ. והניצב עשוי מתרכובת של עץ וברגל." אמר ואז הרים את מבטו מהחרב מבולבל "איך ידעתי את זה?" אמר ירוק השיער שסופסוף ניתק את מבטו מהחרב המסתורית. "אני לא יודע..." הם עמדו שם בשתיקה ולאחר דקה ארוכה טודורוקי הרים את מבטו. אם הם היו בסרט מצוייר הייתה נדלקת לו מנורה מעל הראש (ה.כ- הייתי חייב). "אולי זה החפץ הקסום שלך." אמר טודורוקי וגרם למידוריה להסתכל עליו בעיניים פעורות. "אבל... אבל... אבל... זה לא יכול להיות! אני האנטרים! כל הקטע שלנו זה שאין לנו חפץ קסום! וגם! חפצים קסומים ניתנים בידי קוסמים ושליחים ויצרנים לא? החרב הזאת הייתה תקועה באבן! היא לא שלי!" אמר מידוריה והיה ניקר בקול שלו שהיה לחוץ מאוד, כאילו כרגע עברו על חוק עם עונש מוות עליו. "תן לי להסתכל עליה." אמר טודורוקי והושיט את ידו למידוריה, מבקש את החרב. מידוריה הניח את הניצב בידו של טודורוקי, אבל בשנייה בה משקלה של החרב עבר מידו של מידוריה לידו של טודורוקי החרב נפלה ונתקעה באדמה, שהניצב פונה כלפי מעלה. מצחו של טודורוקי התקמט במין אי נוחות. הוא ניסה לשלוף את החרב מין האדמה, אבל היא לא זזה. אפילו לא בקצת. "מה לא בסדר?" שאל מידוריה לא מבין למה טודורוקי ל פשוט מוציא את החרב מין האדמה. "היא לא יוצאת." אמר טודורוקי, עדין מנסה להוציא את החרב הבוהקת מין האדמה, אבל היה רושם שהיא סלע בלתי ניתן להזזה. "תן לי לנסות." אמר מידוריה ונגש לחרב. הוא פשוט הוציא את מין האדמה כאילו הוא הוציא את הסכין מחמאה בארוחת הבוקר, טודורוקי בהה בו בשוק.

"אני שחררתי אותה בשבילך." אמר טודורוקי מובך, לא מסתכל על מידוריה ישירות. מידוריה לא יכל לעצור את עצמו, הוא צחק צחוק מלא. הוא לא ממש זכר מתי הייתה הפעם האחרונה שצחק ככה, אבל זה הרגיש ממש מהנה. פתאום טודורוקי התחיל לצוחק גם, וזה היה הקול הכי יפה שמידוריה שמע אי פעם. כאילו מלאכים ירדו מהשמים ונתנו לו מתנה. כאילו שערי גן עדן נפתחו ונתנו לכול החוטאים מחילה, כאילו כל העולם עצר למען הצחוק שלו, הצחוק הכי טהור ויפה שמידוריה שמע וכנראה גם ישמע אי פעם. כשמדוריה הבין שהוא בוהה בנסיך פעם נוספת הוא הסיט את מבטו, פניו אדום בפעם ה- כמה כבר? הוא איבד ספירה. פתאום טודורוקי הפסיק לצחוק, מידוריה רצה שימשך, שימשיך ולא יפסיק אף פעם. מבטו של טודורוקי היה תקוע על דרום מערב. "מה קרה?" אמר מידוריה, מביט לאותו כיוון גם, "יש שם משהו." אמר טודורוקי וצמצם את עיניו. מידוריה הידק את ידו על הניצב של החרב ונכנס לעמדת מוצא (איך הוא ידע איך לעמוד?!). ואז הוא ראה את זה, צללית של בן אדם שרירי, ראשו הגיע כמעט לענפים של העץ מימינו וככול שמידוריה הסתכל עליו יותר הוא היה בטוח יותר שזה לא היה אנושי. ואז בלי אזהרה הוא קפץ קדימה אל האור. הדבר היחיד שמנע ממנו מלהתנגש במידוריה ישירות ולשבור את כל העצמות בגופו באותו רגע (ה.כ- אני נשבעת שזה לא היה בכוונה) היה בגלל שהרים את החרב שלו וחסם את המכה. החרב הייתה כרגע כנגד ידו של היצור, שנראה כי גופו היה קשה כמו מתכת. עורו של המפלץ היה אפור כהה בהתאם לגופו הקשה, ונראה כי פניו היו פנים של ציפור רק עם הבדל אחד. כל חלקו האחורי של ראשו היה פתוח, והיה נראה כאילו מוחו מציץ החוצה (ה.כ- מי שלא הבין זה נימו - ככה קוראים להם? נו המפלצות האלה, שאחד מהם תקף בעונה הראשונה את אול מייט! אתם יודעים על מה אני מדבר). מידוריה היה בטוח שהוא לא הולך להחזיק יותר, ואז המפלצת נדחפה הצידה ומול מידוריה היה נטיף קרח גדול. טודורוקי עזר לו, הוא העיף את היצור. "תודה." אמר מידוריה בעוד טודורוקי רץ לכיוונו, מידוריה שם לב שעל ידו הימנית יש עדין קרח. "אין בעיה. תתרכז. הוא עדין בהכרה." אמר טודורוקי וכשנעמד ליד מידוריה. באותו רגע נעמד היצור ושאג. השמש עוד לא זרחה במזרח ושנייהם הסתבכו בצרות. אולי אפילו יותר מאשר חשבו.

~~~~~~~~~~~~~~

נראה לי שזאת הפעם הראשונה שהבטחתי תאריך ועמדתי בו. אני מקרה אבוד.

הינה החלק השני של הפרק ואנחנו מגלים כמה דברים מעניינים. (וכן ככה נגמר הפרק.)

כרגיל אין שום הבטחות מתי יעלה הפרק הבא. אולי בעוד שבוע או שבועיים, במקרה הכע רע זה יקח חודש. אבל הוא בטוח יעלה. 

אבל ברצינות משהו יכול לכתוב לי איך קוראים להם? הזה שאול מייט כיסח לו את הצורה במתקפה הראשונה במתקן אימונים שם.

זה יצא ארוך עוד פעם.

ההחלום של מידוריה קצת מוזר, מי אלו שתי הנערים, הבלונדיני ובעל השיער האדום? איפה הפאב המוזר ומה  המשמעות של "זה מתחיל"? ומי אלו האנשים הללו שמידוריה ראה? ואיך החרב הגיע למידוריה? והאם טודורוקי ומידוריה יצליחו לנצח את המפלצת? הכול יבוא בהמשך.

נתראה בבמדור הקומיקס,

מון