מחכים לשמש

התאונה.

נקודת מבט עומרי:
אני לא מאמין שהוא שלח לי מייל אין מצב הצייר הכי אהוב עליי.
"יש כישרון אך יש מקום טעון לשיפור, העבודה תיהיה קשה אבל זה יהיה שווה את התוצאה" כתב.
לא חשבתי לדקה ורצתי לאמא שלי.
"אמא" נכנסתי לחדר העבודה שלה.. ושוב מדברת בטלפון.
וסוף סוף כשהיא סיימה ציפיתי שתתפנה אליי "אמא תסתכלי" הראיתי לה את הציור שעליו קיבלתי את המייל.
"נו באמת עומרי אני עסוקה לא עכשיו" המשפט שאני כבר רגיל אליו.
"אבא תפתח את הדלת" טיקטקתי על דלת החדר שלו, אני שומע את קולות את הטלוויזיה.
"תפתח אני יודע שאתה בפנים" הקול שלי גבר אך הוא לא ענה.
"אבא אני פה , אני פה הבן שלך עומרי" נתנתי מכה חזקה לדלת.
"יודע מה? כוסאמק שניכם חבל אני לא מתתי במקום אליה" קרעתי את הציור וברחתי משם.

"עומרי" הבחנתי במיילי הזאת כשהגעתי למכונית שלי החונה בחוץ.
"לא עכשיו" נכנסתי לרכב והיא אחריי.
"מה את עושה לעזאזל?" הבטתי בה כשהיא נכנסת אחריי לתוך המכונית.
"אתה לא תברח אני צריכה לסגור איתך חשבון לגבי משהו" שילבה את ידיה.
"תקשיבי ילדה אם יש לך משהו להגיד לי תגידי לי בבית ספר לא עכשיו" אין לי עצבים אליה אחרי מה שקרה.
"חתיכת מפגר אני כמעט מתתי בגללך" צעקה.
"אבל את לא מתה לא? אז שחררי, עכשיו צאי מפה" חגרתי את עצמי.
"חתיכת מטומטם אני מסבירה לך שכמעט מתתי בגללך" הגבירה את קולה.
"וואלה? אז חכי עוד קצת ונמות ביחד" נעלתי את הדלתות והתנעתי את האוטו על הכי גבוה.
"מה אתה עושה?" נבהלה כשהאוטו התחיל לנסוע.
"תאט זה לא מצחיק" נרתעה לאחור.
"מה קרה גוליאזי הכעס שלך עבר?" גיחחתי.
"זה לא מצחיק אנחנו יכולים לעשות תאונה" אמרה אוחזת בחגורה שלה.
"ילדה טיפשה, את לא יודעת כלום! את יודעת לאן אנחנו נוסעים בכלל?" הבטתי בה.
"לא מעניין אותי לאן תעצור בצד אני יורדת" צעקה.
"את מכירה את אליה?" שאלתי
"א..אליה אחיך הגדול, אליה סאייר?" גימגמה.
"בדיוק, אז את יודעת שהוא מת?" שאלתי
"כן" ענתה מביטה בי.
"באותו יום כשהוא מת אמא שלי מתה יחד איתו, אבא שלי מת איתו ואני מתתי איתו, את לא יודעת מה זה לגדול 12 שנה בתוך אבל" העצבים בגוף עלו לי.
"עומרי תאט כבר" התחננה.
"הוא נכנס לפנייה ב140 קמ"ש אבל לא הצליח לצאת" העלתי את מהירות .
"תאט כבר תאט" החלה לצרוח.
"בסדר" הבטתי בה כשהבנתי שזה כבר לא מצחיק.
"תסתכל על הכביש" צרחה.
מכונית מהכיוון הנגדי אלינו צצה משום מקום, פניתי במהירות וניסיתי לעצור אבל על המזל הבלמים לא עבדו.
"כוס אמק" מלמלתי מנסה לעצור את האוטו.
"מה קורה?" נלחצה.
"הכול בסדר" אמרתי מנסה להרגיע אותה
"תאט כבר , תאט מפגר" התחילה לצרוח
"תשתקי רגע תשתקי" צרחתי והיא נבהלה.
נסענו במהירות מטורפת.. נכנסו לתוך יער.
"תחזיקי חזק,תישעני" שמתי את ידי על עליה כדי למנוע שהיא תעוף מהאוטו או תיפגע.
-סיום נקודת מבט עומרי-

התנגשנו בעץ, כל האוטו מפורק לגמרי.
שתקתי.
הוא יצא מהאוטו והחל לצחוק כמו משוגע.
יצאתי אליו כדי לבדוק שהכול בסדר איתו.
"עומרי? הכול בסדר?" הבטתי בו כלא מבינה.
"אנחנו בחיים" הצחוק שלו התגבר.
"מה? אתה רציני?! על מה אתה צוחק טיפש" דחפתי אותו והוא המשיך לצחוק כמו משוגע.
"כמעט נהרגנו בגללך" דחפתי אותו שוב.
"אל תכי אותי" ציחקק.
"אני ארצח אותך חתיכת מפגר כמעט נהרגנו בגללך" צרחתי דוחפת אותו בחוזקה.
"זה בסדר זה בסדר" אמר נוגע בי
"תשחרר חתיכת פסיכופט" ניסיתי להשתחרר מאחיזתו.
"אם אני אשחרר את תרביצי לי" צחק.
"אני אתן לך מכות וגרוע מזה, תעזוב" צרחתי .
"בואי , אני לא אצחק" חיבק אותי.
"לא רוצה שחרר" אמרתי מנסה להתרחק.
"זה בסדר נו" אמר מחבק אותי ותוך כדי מלטף את ראשי.
"זה עבר, אנחנו בסדר" אמר לא מרפה את אחיזתו.
התנתקנו מהחיבוק אבל המבטים שלנו נתקעו אחד  בשנייה.
העיניים שלו נצצו וראו את המבט שלו, כואב לו....אמנם הוא כזה מטומטם אבל עכשיו אני מבינה מה הוא עובר וכמה זה משפיע עליו.
הוא נרתע לאחור וחזר למכונית.
"מה אתה מסתכל האוטו מת" התקרבתי אליו.
"מה את אומרת? ואני לא רואה, אני מחפש את הטלפון מוח" אמר מחפש "לעזאזל" צעק נותן מכה לאוטו.
"אמן, מה קרה?" מיהרתי להוסיף.
"שכחתי את הטלפון שלי טוב לך? נרגעת גוליאזי? ועכשיו תועילי במשהו ותחפשי את הטלפון שלך" אמר מתעצבן.
"בסדר בסדר" מלמלתי מחפשת את הטלפון.
"מצאתי.. אוי אוף" הטלפון כולו מפורק ל2 חלקים.
"כל הכבוד, בראבו" אמר בכעס "תגיד אתה נפלת על השכל?! זה קרה בגללך ועכשיו אתה נוזף בי?" התעצבנתי.
"מה נעשה?" שאל מביט מסביב.
"מה נעשה? נצא לכביש ונחכה שמישהו יעבור" והוא הנהן בחיוב.

התחלנו ללכת והוא לא הפסיק לדבר.
"מה עכשיו? אולי נעצור איזה עצבים"מלמל בכעס.
" להזכירך אני כמעט נהרגתי בגללך פעמיים" החזרתי.
"אני לא אמרתי לך לא לבוא? את זו שלקחה את הסיכון" הסתובב אליי.
"נניח שזאת הייתה אשמתי, אבל נעלת אותי ברכבת שדים ! עמדתי למות בגללך מהעשן" צעקתי.
"אל תגזימי.. אל תגזימי!" מלמל בעצבים.
"לדעתי אתה פשוט מפגר שלא מבין כלום" אמרתי ממשיכה בדרך.
"רגע אמרת עשן?" לפתע שאל
"כן אמרתי עשן, שהלכתם פרצה שריפה"
"את רצינית?" עצר במקומו.
"לא אז אני מנסה לסחוט מימך רחמים" אמרתי בכעס.
"זאת אשמתך" קבע והמשיך לצעוד.
"אין פה איזה אבן ? הכי טוב שאני אמצא איזו אבן ענקית ואפוצץ לך את הראש" אמרתי מביטה מסביב בכעס.
"שקט רגע" השתיק אותי.
"מה? מה קרה" נבהלתי.
"את שומעת?" שאל
"בסדר, אל תתקרב זה נביחות כלבים" אמרתי מנסה להוריד אותו מהרעיון להתקרב לשם.
"בואי נו" אמר ממשיך להתקרב.
"הנה" אמר מתקרב לכלב.
"אתה משוגע? מה אתה רוצה מהכלב" נאנחתי.
"תשתקי באמת שתשתקי נמאס לי מימך" צעק באנחה.
"לא כאילו אני מתה עלייך" החזרתי לו.
"גם אף אחד לא עובר פה נתקענו" נאנח.
"עומרי רוץ!" צרחתי שהבחנתי ב4 כלבים מתקרבים אלינו בריצה.
תוך שניות מצאנו את עצמו על עץ ומתחת 4 כלבים שמחכים שנרד.
"הכריזמה שלך הלכה ברגע שראית את הכלבים עומרי סאייר" גיחחתי.
"איך ברחת" הוספתי בצחקוק.
"יאללה כאילו את ליטפת אותם , להזכיר לך גם את על העץ איתי עכשיו" גיחח.
"התעייפת?" שאלתי לאחר חצי שעה כבר שאנחנו על העץ מחכים שהכלבים יברחו.
"לא, את?"שאל
"אני תמיד הייתי על העצים" עניתי.
"אה, אז את כפרית?" שאל בגיחוח
"חתיכת סנוב , מה אתה מבין בעצים" אמרתי מגלגלת את עיניי.
"תראי הם הלכו" עומרי מיהר לומר.
"יאלה נרד" אמרתי יורדת מהעץ והוא אחרי.
"חכי לי לעזאזל" צעק כשהמשכתי בלעדיו.
"את תהפכי לאוכל של זאבים" צעק
"אני?" גיחחתי.
"שיט עומרי הם באים רוץ!"צעקתי ותוך שניות הוא היה על העץ.
זה היה הדבר הכי מצחיק שראיתי.
"חה חה מצחיק מאוד" גיחח שקלט שעבדתי עליו.
"בוא אני אגן עלייך חמודי" לא הפסקתי לצחוק.
המשכנו ללכת והחלטנו לעצור .
"אני עייף אני הולך לישון" אמר .
"אתה מפונק, בוא נמשיך" אמרתי בכעס.
"נו מחר בבוקר יהיה אור ויהיה יותר קל" אמר מתיישב נשען על עץ ואני אחריו.
"מה שם הבית ספר שלך?" שאל משום מקום.
"מה?" לא הבנתי מה הוא רוצה.
"מה השם הבית ספר שלך נו" שאל שוב.
"סאייר נו?" עניתי ללא חשק.
"ומה שם המשפחה שלי?" שאל
"הבנתי לאן אתה חותר, אז אתה הבעלים ביג דיל" מלמלתי בעייפות.
"את לא מבינה את זה מהיום שהגעת .. זה שלי, את תהיי שם כמה שאני ארשה לך ואת קיימת שם רק אם אני אסכים לך" אמר מסביר לי.
"זה לא בית ספר שלך, זה בית ספר של כולם ואותי אתה לא תצליח לאלף" הוא חתיכת אגואיסט.
"אז כנראה שאני אתעסק איתך עוד הרבה" גיחח לעצמו.
"לילה טוב סנוב" מלמלתי
"לילה טוב גוליאזי" החזיר לי בעקיצה.